איזו חוויה שונה היתה לי מהפינצ'וס - יחסית לחוות הדעת של elb - הייתי בפינצ'וס ומצאתי מקום שאפשר לשבת בו, לדבר, לשתות - והכי טוב, לנשום!

הפינצ'וס מואר מאוד, מכיל בר ארוך ועוד חלל עם שולחנות. מרחב גדול שמאפשר שיחה ללא מגע מתמיד באנשים אחרים, וכמו שאמרתי - לא מעשנים. יש מאפרה ושומר עם מצית בחוץ ואפשר לצאת לעשן אם זה חשוב - אבל בפנים לא מסכימים. חזרתי עם בגידים לא מסריחים.

לאחרונה (למעשה.. אתמול :)) החזירו הרבה מנות אוכל וחיזקו את המטבח. לא אכלתי אז קשה לי לומר משהו על המזון שם, אבל מבחר שתיה גדול, 4 בירות מברזים ועוד 5-6 מבקבוק, וקצת וויסקי (אתמול היו סדר גודל של 10 בקבוקים שונים). הברמנים היו זמינים וחייכנים, והציעו מספר מנות (פינצ'ו) תוך כדי - לא יודע אם זה בתשלום או לא, לא שאלתי ולא הייתי רעב..

פעם שניה שאנחנו שם.

הקונספט של המקום חביב למדי, מדובר במסעדת טאפסים שהיא הכלאה נחמדה בין מסעדה לבר. הפעילות שם מתחילה לרוב בשעות מאוחרות והמקום גדוש לרוב בקהל תל אביבי בורגני ויפה. נדמה לי שהבעלים הם אותם הבעלים של הבר המיתולוגי ארמדילו.

בפעם הראשונה ישבנו עם עשרה חברה וחגגנו יומהולדת, מלצרית מתוקה להפליא בשם פז שירתה אותנו והיה מצוין.

הפעם השניה הייתה אתמול. הגענו מורעבים בסביבות תשע. המקום היה כמעט ריק מה שלא תרם יותר מידי לאווירה. המלצרית הייתה על גבול הדיכאון (אני מקוה שהיא לא עוללה משהו לעצמה בלילה שעבר). כששאלנו אותה על מה היא ממליצה, היא הפטירה - "מה שבא לכם". ממממ..עניין. היות וגם אנחנו באנו במצב רוח קצת קרבי (היינו רעבים בצורה קיצונית), לא ידענו אם לייחס את ההתנהגות של המלצרית רק למצב הרוח שלה או גם לאנרגיה שאנחנו שידרנו.(בהמשך הערב, למדנו שיעור מענין בקשר לשאלה הזאת, במסעדה אחרת שנקראת הטרקלין).

בכל מקרה, כנראה שמצב הרוח של המלצרית הגיע גם למטבח:

שייטל - היה בינוני וקצת קר

שרימפס על שיפוד - היה נחמד ותו לא

פסטת זנב שור - מנה קטנה שתומחרה בארבעים ושניים ש"ח. הייתה נחמדה (בניגוד למלצרית).

המנות קטנות, קטנות, קטנות. וזה בסדר גמור, מאחר ומדובר בטאפסים. אתה אמור להזמין הרבה מנות קטנות ולהנות ממגוון של טעמים. ברגע שהבנו, שהצלחה גדולה לא הולכת להירשם הערב במקום, החלטנו לחתוך באמצע ולחפש מקום שיציל לנו את ההערב (זו בערך הפעם השניה או השלישית שזה קרה לי מעולם).

קיבלנו חשבון של 159 ש"ח כולל שתיה קלה. מיותר לציין שבמחיר הזה, לא אני ולא זוגתי הקטנטנה התקרבנו ללהיות שבעים. ושוב, זה לגמרי מקובל, רק קחו בחשבון שזה שהמנות קטנות לא אומר שהן זולות. אי לכך, כדי לצאת שבעים, רוב הסיכויים שתוציאו לפחות 150 ש"ח לאדם כולל שתיה.

לסיכום: המקום מגניב, לא מומלץ לארוחות ערב רומנטיות, אלה לארוחות עם חבר'ה, אלכוהול וצחוקים. המקום מתאים כבר שבו אתה יכול לאכול אוכל מגניב, ולא כמסעדה שיש בה אווריה של בר. כל עוד אתם מגיעים עם התפיסה הנכונה - רוב הסיכויים שתהנו. 

איך שסיימתי את כתיבת חוות הדעת, ראיתי שמישהו כאן כבר חווה חוויה מאוד דומה. ואני בטיפשותי לא נכנסתי לרמקול לפני שהלכנו למסעדה. יכולתי לחסוך בקריאה של שתי דקות מפח נפש של שעה. ויוה רמקול!

היינו שם ביום חמישי בערב (21 למאי 2009) וציפינו להנות.
המקום נראה טוב וזה הדבר הטוב האחרון בערך.
לצערנו נתקלנו בשילוב של אוכל-לא-משהו עם מנות קטנטנות (העיקריות לכאורה) ושירות של למה-אתם-פה-בכלל.

נתחיל.
לחלק מהאוכל היה פוטנציאל, אילו היו לי מספיק ביסים ע"מ לקבוע זאת. כנראה שמישהו שם לא הבין עדיין שמנה זה לא רק טעם אלא גם משקל. פסטה לדוגמא, שעולה יותר מ- 40ש"ח היתה מנה בקוטר של 10 ס"מ ובגובה עוד פחות... יתכן שהיא היתה ממש מצויינת אלא שסיימתי אותה ב- 4 סיבובי מזלג ולא ממש הספקתי להנות ממנה (וזה אחרי שכבר אכלתי מנה עיקרית אחרת לפני כן).

רק כדי להבהיר את הנקודה... אין לי בעיה עם מנות קטנות אלא שהפסטה לא היתה קטנה אלא בלתי נראית. ממש הרגשנו שצוחקים עלינו כשהוגשה המנה הזו... בדיעבד אני מצטער על כך שלא החזרתי אותה מייד.

הקרם ברולה היה פשוט מבחיל וחמוץ! כל אחד מ- 8 הסועדים בשולחן טעם פעם אחת והניח את המזלג. קרם לא קרם, וניל לא וניל. יותר כמו פודינג עם תמצית וניל. ראבק... זה קרם ברולה, לא חביתה... תתאמצו קצת.

הקש ששבר את גב הגמל היה, איך לא, השירות. המלצרית שלנו עיקמה את האף על כל דבר מתחילת הערב. לא קיבלנו תפריטים ("לכו תסתכלו בלוח..."), לא עניין אותה שחצי שולחן אוכל והחצי השני עוד לא הזמין בכלל ולגבי הקרם ברולה היא התעקשה ש"הוא מצויין, אולי הוא לא לטעמנו...השף טעם והוא בסדר גמור..."
ובכן, גילינו מהם הסטנדרטים של השף. קרם ברולה נוזלי וחמוץ שמשאיר לך טעם בפה של "למה???"

ראו הוזהרתם!!!

מזל שיש יוגורט ממש ליד...