איכשהו מהבויה תמיד יצאתי במצב רוח טוב. שלא ברוח התל אביבית האופיינית היא שם כבר שנים, מוכנה וערוכה לקבל את פלצני הנמל. בבוקר היא פותחת שעריה לאלו שלקחו משכנתא למימון ארוחת בוקר (ביקר לי- זה שווה! אבל בהחלט ביקר לי...), בצהריים אופציה לא זולה ובערב, ובכן, שיאה של הבויה מבחינתי בערב על הבר והכי הכי בחוץ מול השקיעה. לאחרונה פתחנו חברותיי ואני במסורת "דרינק של שקיעה". זה הולך ככה- שבת. שש וחצי- שבע. בויה. מסע ישראלי לבן של ויתקין. כל היתר חופשי. אני בד"כ הולכת על הסלט עם הפטה והאבוקדו (קשיו בצד), האחרות נעות בין הפסטה פרימברה לפיצה. הכל טעים. יש גם מזאטים חביבים למי שבקטע של קטנות ו/או מתאבנות. הבויה מתאימה לי, כי רובם של המקומות האחרים בנמל, להוציא גיליס ומול ים, שורצים סוג אחר של אנשים (הקורא הפרובינציאלי/ערס מתבקש לדלג על שורות אלו). לא שזה רע... אבל גם נובורשיות כשהיא במידה  ובטעםהיא מבורכת. אגב, הבויה משחקת אותה גם בחורף או סתם בבר הפנימי בלילה. יש להם בד"כ מבחר משובח של יינות ואפילו בירות ואם אתם בקטע של לפתוח שולחן עם ארוחה טובה, רומנטית, מרשימה או סתם מפרגנת זה בהחלט המקום.

תראו, זה לא מקום שצועק- אני צעיר! אבל גם לא- אני פלצן! זה מקום שטוב שהוא שם. השירות משתנה. נע בין- תודה רבה שזכינו לכך שבאתם לפה לבין- מתי אמרתם שאתם הולכים, ולכן הופס, הלך כוכב. יש לי חבר טוב ששונא אותם. אני לעומתו...כמעט תמיד יוצאת משם עם חיוך, גם כשאני לא שיכורה.

בבויה, על הים ממש בנמל תל אביב, ביקרתי בשני סיגנונות.. ובשניהם היתה הצלחה גדולה.

כבר/בית קפה, לפגישה עסקית או אחד על אחד, על הבר עצמו, כוס יין, בירה, קפה, לשיחה על הא ודא או אפילו קצת עבודה עם הלפטופ (יש רשת אלחוטית ויש אפשרות לבקש חשמל דרך הבר) - קצת פגישות עם אנשים מוכרים וסלבריקה מעולם העסקים.

כמקום לארוחת לילה, או ערב מאוחר, אם אפשר בחוץ בקיץ, עם איזה סטייק סלמון מובחר או המבורגר מצויין ולא יקר מדי - גם עוגת הגבינה מצויינת.

בכל מקרה, בכל זמן שהייתי, האוירה היתה נינוחה, השירות נהדר, מחויך, ועם המון מקצועיות. אם בא לכם קצת ים, חורף או קיץ, ארוחה או שתיה, פגישה או קצת לשבת ולחשוב - אני ממליץ בחום על הבויה.