זה תלוי. זה תלוי עם מי אתם, כמה אתם, מתי אתם ואיך אתם. זה תופס לגבי הרבה מקומות, אבל בעיקר לבר שיש בו שפע של פרגיות ואני לא מתכוונת לתפריט האוכל. גילוי נאות- אחד הבעלים של המקום היה שכן ילדות שלי ובעיקר חניך שלי בצופים. אם מקובל עליכם להמשיך לקרוא- בבקשה. אם לא מקובל עליכם- בבקשה? בשבילי? 223 הוא לאחרונה שם דבר בסצינת הברים התל אביבית. במקום בו שכן הזיגל המיתולוגי זצ"ל, נפתח בר שהוא הרבה יותר מ-עוד בר מעושן ומפוקאפ (מלשון פיק אפ). העיצוב חם ומושקע, הברמנים עוטים מדים בנוסח סלונים שייקים מסרטים אמריקאיים (גם הברמניות, ללא הנחות וללא מחשוף! הידד לפמינזם). ויש עוד. מה שעוד שונה ב 223 הוא התפריט. בד"כ אני לא אוהבת לשתות יין בבר מעושן, אבל היות ש223 הוא לא בר מעושן- זה סבבה ויש בהחלט מה לשתות בגזרת היין (לא ה-מון, אבל יש). יש גם מבחר סבבה של בירות מהחבית ובבקבוק (ניו קאסל ופרנציסקנר בחבית. סיי נו מור) אבל גולת הכותרת במקום הם הקוקטיילים, שדרך הכנתם מפורטת ברמת ה- למדו ועשו בעצמכם בבית. אני לא אשת קוקטיילים אבל טעמתי מההוא שעימו באתי, והיה חביב לגמרי (כמדומני קוקטייל בשם ברזיליאן ). ויש כ-מובן אוכל. נגיעות של גורמה. אנחנו הלכנו על משהו אקזוטי במיוחד - מוצרלה עטופה בפילו עם חלמון אורגני (!) חצי חי(!) ותרד. עלה תרד חלוט כזה ורטוב. קיבלנו 4 עיגולים קטנים וחמימים שסייעו לקברנה של דלתון להספג טוב יותר בדפנות העורקים. האוכל הוא די שוס והייתי מנסה דברים אחרים (אפילו סתם את השקדים במיים ומלח, שוחרת בריאות שכמוני). כשהגענו בתשע היה עוד מקום על הבר הקטן, אבל החל מעשר ודקה היה מקום רק לפרגיות דקות גיזרה וגם זה בקושי. צפוף צפוף. תראו, זה מקום קצת שונה. בטוח אבקר שוב כי יש שם ערך מוסף. אוכל משהו אחר, כי יש פוטנציאל. אם אתם חשים שבכתיבת סיכום זה איני כתמול שלשום, איני החלטית ובעיקר איני אני, זה רק בגלל ששכחתי אמש את הכלל- שתי כוסות יין זה בהחלט סבבה, אבל לעולם לא על בטן ריקה (שלושה עלי חסה באחת בצהריים לא נחשבים).

בירות מיוחדות ומגוון משקאות גדול, יחד עם ליקרים מכאן להודעה חדשה. בר ללא עישון, שאפשר לצאת ממנו עם ריח נורמאלי ועיניים לא שורפות.. (מלצריות שנראות טוב - בונוס לא רע) ואוכל טוב. סה"כ לערב, סבבה.