הגענו בשעה 20:30 לקבלת פנים מעירת פנים של מארחת אלגנטית בעמדתה היפה שמול דלת הכניסה. מהמראה בתוך מסגרת עצומה שתלויה ברוב פאר מעליה בהו בנו שני הפרצופים המורעבים ומלאי הציפייה שלנו. הובילו אותנו לשולחן אובאלי במרכז המסעדה שמסביבו נרשמה נוכחות מוגברת של משפחות רבות משתתפים ומנהלים מכופתרים שניהלו שיחות עסקים מהולות ביין, אף לא זוג אחד נוסף מלבדנו. כיוונתי את שמיעתי הרגישה.... ונדהמתי לגלות כי למרות העומס שהיה בתוך המסעדה, בכלל לא היה בה רעש (אפילו היה אפשר לשמוע את מוזיקת הרקע). חשבתי לעצמי, שכנראה טמון איזה סוד בגובה התקרות או שאולי אלה הקירות, שקושטו על ידי "קוביות" טקסטיל רך בצבעים חמים, שאחראים על כך, לא יודעת, אבל היה מאוד נעים שם. מנורות לבנות עגולות שתלויות מהתקרה באמצעות חוט חשמל ארוך מפזרות את האור בצורה נעימה לנשמה ולקיבה וסידור השולחנות בצורה שיוצרת "נישות" מעניק אינטימיות פרטית גם אם אתם ממש במרכז המסעדה כפי שהיינו אנחנו.

בהתחלה נשנשנו את מקלון הלחם שהגיעה לשולחן בתוך שמפנייר קטן. לחם השיפון, היה חמים ובשילוב עם חמאה הפיץ בפה טעם של פחמימה נהדרת. למנה הראשונה הזמנתי שרימפס ברוטב חמאה ושום (42 ₪). השרימפס הגיעו לשולחן בתוך צלחת לבנה בעלת שוליים ענקיות וטעמם היה נפלא. הרוטב שאירח אותם ניחן בסמיכות הנכונה, בצבע חום בהיר יפיפה ובטעם המדגיש את הטריות של השרימפס. חבל רק שהמנה הייתה קטנה מדי. בן זוגי אכל פטריות במחבט עם עלי תרד ברוטב טריאקי ופרמזן (45 ₪), שהיו פשוט נהדרות. מנה מאוד יפה של מבחר פטריות יער חתוכות גס, פטריות אנוקי קטנטנות ופטריות שמפיניון שלמות עטופות בטעם הטריאקי המתקתק המהול בארומה גבינתית חריפה של הפרמזן ושילוב התרד במנה היה מפתיע ומרענן את טעמן של הפטריות.

ואז הגיעו הכוכבים האמיתיים של הערב שלשמם התכנסנו, הבשרים! אני בחרתי בסטייק סינטה "מנהטן" במשקל 453 גרם (159 ש"ח). אני בדרך כלל נוטה להתאכזב מסינטה, אבל בהדסון המנה הזאת קיבלה המלצות חמות מאוד מהמלצרית ולפי החיוך שנמרח על שפתיה כשהזמנתי אותה, הבנתי שלא טעיתי בבחירה שלי. כתוספת לבשר ביקשתי את גרטן בטטה בשמנת צ'יפוטלה. מנה מושלמת משכבות דקיקות של "עלי" בטטה נימוחים, שסודרו בפירמידה עם נטייה קלה הצידה כדי להבליט את הדירוג היפה. למרות שהשילוב של השמנת והבטטה תמיד יוצרים מתיקות יתר, לגרטן של הדסון כלל לא הייתה בעיית מתיקות יתר.

בן זוגי הזמין סטייק אנטריקות מיוחד "ריב איי" 500 גרם (189 ₪). אין דבר יותר מלבב מלראות את המפלצת הזאת מנצנצת מעסיסיות על הצלחת. הריב איי הזה הוא חלומו של כל קרניבר המכבד את עצמו. אדיר מימדים, עסיסי ורך כל כך, שאפשר לאכול אותו גם בלי שיניים - מלך הסטייקים! כתוספת לסטייק ביקשנו שרוכי זוקיני בתימין, נחמדים אבל ליד הבשר טעמם פשוט נעלם. כתוספת שנייה לאנטריקוט הזמנו סלט קולסלאו וייטנאמי, שהיה ללא ספק הפתעת הערב שלי בהדסון! גזר וכרוב החתוכים לרצועות דקות כמקובל אבל במקום המיונז, הרוטב שלו היה מורכב מרוטב סויה מלוח, סילאן מתקתק ושמן סומסום. בשביל האוטנטיות "טובל" הסלט בשקדים קלויים. שילוב גאוני של מרקמים צבעים וטעמים, בחיים לא חשבתי ששקדים יכולים להשתלב בהרמוניה כזאת עם גזר וכרוב והטעם של שמן הסומסום שנכח רק במרומז העניק למנה הזאת את הטאצ' הייחודי שלה.

אחרי ששרדנו את  הסטייקים ונשמנו כמה דקות הזמנו לקינוח עוגת גבינה "ניו יורק" עם תותים טריים (37 ₪). קיבלנו עוגה גבוהה עם 4 תותים טריים שלמים שישבו מעליה בנינוחות. העוגה הייתה גבינתית מאוד מצד אחד ומתוקה מדי מצד שני. למרות השובע הקטלני הסתקרנו והזמנו גם קרם ליים חצי קפוא על עוגיות "אורירו" ביתיות במרק תותים (35 ₪). את המקפא החמצמץ הזה, שמרקמו הזכיר קצת קרם ברולה קפוא, עיטרה גרידת לימון, מה שהוסיף למנה קצת מרירות ורעננות. מרק התותים תרם למנה צבעוניות משמחת ופריכותן של עוגיות אורירו השתלבה מצוין עם האווריריות של המקפא.

יש בהדסון את מוטיב הגובה החוזר על עצמו כמעט בכל המרכיבים של החוויה הקולינארית שבה, גם התקרה גם הסינטה וגם עוגת הגבינה, הכול הצטיין במשיכה כלפי מעלה. המרחב הענק של הדסון, מצד אחד חמים מבפנים בזכות העיצוב שלו ומצד שני משתלב עם הסביבה ההייטקית בזכות חזיתות הזכוכית. הגודל של המסעדה בצורה מאוד מפתיעה, כלל לא גורע מהאינטימיות באוויר והשירות בה מאוד זריז (לפעמים אפילו יותר מדי), אדיב ומקצועי ושום פרט, אפילו לא הנפת יד מרומזת, לא נשארת ללא תשומת הלב. באשר לאוכל, מנות הבשר שהם מנות הדגל של הדסון, ללא ספק מעוררות התפעמות רגשית וקולינרית וממקמות את המסעדה בפסגה שהיא ראויה לה.

אחרי תיאום התאריך נותר לנו כרגיל, להחליט, לאן הולכים

אז הגעתי לתפריט הזה, שלחתי לחברתי וכמובן שהוחלט שלשם הולכים

קבענו שנגיע ב – 10:00, הגענו למקום ב – 10:03 כיאה וכיאות, המארחת אמרה שייקח עוד כמה דקות עד שהם יתעוררו, אמרנו שאין בעיה ואם אפשר בינתיים לקבל קפה ומים, המארחת אמרה שאין בעיה.

אחרי דין ודברים עם המלצר שמאד המשתדל, אבל הוא חדש ולא ממש ידע לענות לט' על שאלותיה מבלי להיעלם לדקות ארוכות, הבחור חזר בסוף עם תשובות ונבחרו המנות הבאות:

אני בחרתי, אמריקה: שלוש פרוסות בייקון בגריל עם ביצים בכל סגנון, מוגש עם לחם הבית (59 ₪), ביקשתי את המקושקשת עם תוספת גבינה צהובה, המלצר חזר ואמר שזה יהיה עם גאודה, אמרתי שאין בעיה, אבל שישימו הרבה במקושקשת שאני ארגיש את הטעם

חברתי בחרה אנטריקוט פרוס "פילדלפיה": מגיע בלחמנייה, עם ביצה מקושקשת, גבינת גאודה, בצל צלוי בצ'לי, רוטב צ'יפוטלה, חסה, עגבנייה ובצל סגול (62 ₪)

כשבוחרים מארוחות ביצים ובשר, מקבלים גם קוקטייל (מימוזה / קיר רויאל), שתייה חמה ותוספת לבחירה: הום פרייז / סלט ירוק / ירקות חיים

ביקשתי להחליף את הקוקטייל בשתייה קרה, לא הסכימו

שאלנו שוב על הקפה, המלצר אמר שזה בדרך

אחרי 10 דקות, עדיין לא הגיע הקפה, כששאלנו שוב, המלצר אמר שהמארחת שכחה והנה זה בדרך

בינתיים קיבלנו את הלחם, היה טרי וחם, לא רע, חמאה מקושטת במלח גס, אהבנו את הטאצ'

בחרנו שני קוקטיילים, 2 מימוזה, אחד קלאסי שזה אומר קאווה ומיץ תפוזים ואחד רימונים שזה אומר קאווה ומיץ רימונים, אני לא שותה אלכוהול, ט' מסרה שהמימוזה רימונים טעים, השני סתמי ובאמת הוא נשאר שלם ולא נגעה בו

אחרי זמן רב, בערך בשעה 10:45, הגיע הקפה המיוחל, נמסר שהיה טוב

אחרי עוד זמן מה, הגיעו המנות, מנת אנטריקוט פרוס "פילדלפיה", החברה אמרה שהוא טעים ואכלה אותו בשמחה

הגיעה האמריקה שלי, או לפחות ככה חשבתי

הגיעה המנה, במקושקשת לא הייתה גבינה צהובה, היו שתי פרוסות גבינה צהובה בצד והביצים היו "חיות" הלבן פשוט לא בושל, החביתה חזרה אחר כבוד למטבח

בינתיים קיבלנו גם את התוספות של ארוחת הבוקר, ירקות חיים

סתם ירקות חיים בצלחת, לא משהו ששווה לדבר עליו

קיבלנו גם את ההום פרייז

ההום פרייז היו, קשים מדי, עייפים, יבשים, ממש לא מוצלחים ונשארו כלאחר שבאו

שוב קיבלתי את המנה, שוב הביצים לא בושלו, המלצרית אמרה שאולי כדאי שאחליף מנה, ביקשתי שוב את התפריט

החלטתי לעשות שינוי והזמנתי את מנת הניוקי, ניוקי במילוי ריקוטה, רטבי שמנת בטטה ופרמזן, זוקיני בטימין וגרעיני דלעת קלויים (54 ₪)

כשחיכיתי למנה, ראיתי שגם בשולחן ליד, המקושקשת חזרה למטבח, כנראה מאותה סיבה שלנו...

הניוקי היו טעימים, מנה מוצלחת

כשדיברנו עם המלצר לגבי הקינוחים, הסתבר שיש רק 3 אופציות בבוקר

מגדל פנקייק, מיני פנקייק ועוגת גבינה, בדיוק אמרנו למלצר שלנו שאנחנו לא אוכלות עוגת גבינה והוא השאיר אותנו לחשוב על לקחת קינוח או לא

בינתיים הגיע מלצר עם עוגת גבינה, אמרנו שלא הזמנו ושאנחנו לא אוכלות עוגת גבינה

המלצר התבאס לאללה וניסה לשכנע אותנו לאכול את עוגת הגבינה ושאל אותנו ומה לעשות עם העוגה

אמרתי לו שיפצה את השולחן שם והצבעתי על השולחן שגם שם הייתי בעיה עם המקושקשת

אחרי כמה דקות

קיבלנו כפיצוי מהמקום, פנקייקים

מחווה נחמדה, הפנקייקים חביבים ולא יותר

קיבלנו חשבון 116 ₪, השארנו 140 ₪ כולל טיפ

קיבלנו מדבקה לחנייה

הגעתי למסעדה הזו במקרה לגמרי. חיפשנו מסעדת בשרים והגענו דרך האינטרנט למסעדה הזו. האוכל פשוט מהמם! השירות מעולה! למי שאוהב בשרים זה ממש MUST! אנחנו להדסון נחזור!

נסענו לשם בגיבוי ההמלצות כאן באתר-ויש על מי לסמוך כאן(תודה לאופיר וליאור) !

קודם כל,מבחינתי להגיע לאיזור המסעדות ברמת החייל זו חגיגה.לא יודע למה אבל זו ההרגשה.

ולהדסון ספציפית הסתבר לי שההגעה אליה אפילו מעניינת:ראשית היא נמצאת מוסתרת מהרחוב הראשי

ורק השלט ברחוב(עם הסמל הכחול של היונה/שחף ?) מסגיר את מיקומה והכיוון להגיע אליה(אגב,מול/מעבר לכביש של בנק מזרחי/טפחות).שנית,ברחבת הכניסה למסעדה ולבניני המשרדים לידה,יש בריכות/תעלות מים קטנות וצרות ואבני ישיבה לידן,שגם מייפים את הכניסה וגם פונקציונאלים כי אפשר לשבת עליהם עם או בלי אוכל/שתיה כחלק מהחוייה...

העברנו שם שעתיים מהנות בזמן שבהרבה מסעדות באיזור ובכלל כבר סגרו מזמן...

אגב,קוריוז ! אם בא לכם לראות כפיל של דייויד בקהאם ולהרגיש שאתם בבר לונדוני עם הכוכב הזה-

בואו לראות את הברמן :-)

איך לא להציב שולחן במסעדה ?

לא חשבתי על זה עד אז. ומודה שיש לי חיבה מסויימת לסדר ועדיין לא חשבתי שאפשר להציב שולחן, כך שהמלצר שירצה לגשת מקצה אחד של השולחן לקצה השני, יצטרך לאגף את המסעדה וללכת 50 מטר לכל כיוון. ממש ריחמנו על המלצרים.

חוץ מהמצב המוזר הזה, נהנתי משירות מצוין של המלצרים, יין טוב (לא זוכר מה לקחנו), בשר טוב (אף על פי שהתחשק לי סלופי ג'ו, ואני לא מחשיב את זה לרמה של סטייק) ואווירה נוחה.

חגגנו שם יומולדת של חבר טוב, המקומות הוזמנו מספר ימים מראש, היינו בערך 10 איש.

החניה חינם ודיי נוחה - בתוך חניון תת קרקעי של מגדלי אור.

את המחיר אני לא זוכר במדוייק, אבל זה היה באיזור 200-250 ש"ח עבור זוג. לא נורא בכלל.

יש סיכוי טוב שאחזור מתישהו לשם.

כמה שמעתי על ההאדסון. בחיים הפרטיים, בבלוגספריה (כאן, לדוגמא), וכמובן בטלויזיה לקראת אליפות המסעדות. כולם היללו, שיבחו, דיברו. כמה פעמים ניסיתי למצא מקום בשישי אבל נזכרתי מאוחר מדי.. פשוט לא הצלחתי להגיע ולטעום.. עד יום שישי אחד, שהכל עבד כמו שצריך, כולל הזכרון שלי - ולכן הצלחנו להזמין מקום.

המעדה ברמת החיל, בשבילי איזה מינוס כלשהוא, אבל במקרה הזה לא כל כך נורא - יש חניה של המסעדה, אז אין בעיה להגיע, למצא מקום, ולהכנס. יפה, יפה. גם הכניסה למסעדה נעימה - חלל גדול, מקום ללכת את השולחן בלי להתקע באנשים אחרים, שולחן מרווח יחסית (לארבעה), אפשר לדבר, מואר, ולא מעשנים. מצויין.

המלצרים מייד נגשו אלינו, הציגו את עצמם, ונתו שירות מצויין, מהיר, ועם חיוך. עדכונים בזמן אמת על כמות הבשר ומנות מסוימות שנעלמו תוך כדי שיחה איתנו - והמלצרית פשוט עפה עם ההקראה, ההמלצות, המיוחדים, השונים. תוך כדי הזמנו בקבוק יין (קיאנטי, ידענו שהולך להיות הרבה בשר) והתחלנו בחיפוש מהמנות הראשונות.

קרפאצ'ו פילה בקר (46 ש"ח) היא המנה הכמעט קבועה שלי המסעדות בשריות. הפכתי להיות כמעט מומחה. הקרפאצ'ו בהאדסון היה בסדר, קצת מאכז, קצת עבה מדי וחסר יחודיות. בקאפרצ'ו טוב יש טיבלון עדין במיוחד שמוסיף איזו חלקלקות, קצת מלחיות וקצת לימוניות. כאן זה היה חסר.

למנה העקרית הזמנו מהמיוחדות, סינטה (רצינו מדיום-רייר) אחרון שנשאר באותו יום - אז שלפנו במהירות. המלצרית המתינה לעדכון זמן האמת שלה והזמינה לנו. האמת - אכזבה. הסטייק בושל יתר על המידה (ומכייון שהיה האחרון כבר אי אפשר היה לעשות אחר), והבשר, למרות שהיה איכותי, לא היה יותר מזה. למסעדה רגילה אולי הייתי נותן עוד כוכב, אבל עם כל ההייפ שיש להאדסון, פשוט התאכזבתי.