חומוס? מבחינתי הוא יכול להישאר בתוך קופסת הפלסטיק במקרר כי פעם אחת ניסיתי להשתתף בחגיגת הניגובים והתוצאה הייתה לא משהו כי התחושות בבטן היו לא משמחות במיוחד. לכן, מאז, כשחבריי היו הולכים לנגב אני העדפתי להישאר בבית עם פרוסת הלחם המרוחה בשכבת חומוס נהדר מהסופר ופרוסת גבינה צהובה מעליה. למרות שאני חולה על מסעדות, מתה על אכילה עם הידיים ומאוהבת בארוחות חזירות כשכל האוכל נמרח על הידיים ועל הפנים מסביב לפה, ללכת לנגב חומוס אני יכולה רק תחת לחץ חברתי כבד ואם לא, אני תמיד אמצא לא מעט דברים אחרים שאני אשמח לאכול.
שני חבריי ששמעו על החומוסיה החדשה שנפתחה בבן יהודה העונה לשם "חומוס זחלאווי" היו נחוצים בדעתם לא רק להסתער עליה אלא שתוכניתם הגרנדיוזית כללה גם את המהפך שהם תכננו בשבילי. אז הנחתנו את עצמנו בצפון בן יהודה בצהרי היום ישר לתוך האווירה הנעימה של המרפסת עם עצי הזית שמתחתם מסודרים השולחנות בפשטות שכונתית של בית קפה. מלצרית מלאת קסם אישי וסימפטיות הסתובבה בין השולחנות המלאים ב"מנגבים" הרעבים עם צלחות גדושות בחומוס, חמוצים, סלטים ופיתות. חבריי קרנו מאושר לקראת הזלילה ואני ניסיתי לסחוט מעצמי את ההתלהבות הנחוצה כדי לא להרוס את האווירה, מתבוננת מסביב על התמונה של אדון "עסלי" המתנוססת על חלון הראווה של חומוס זחלוואי, ועל שני האנשים העמלים קשה מאחורי הדלפק בתוך המסעדה.
בהתחלה לשולחן הגיעו שתי צלחות גדושות בחמוצים ובצל טרי וצלוחית קטנה של סחוג צהבהב עם חתיכות קטנטנות של פלפלים ירוקים. לאחר מכן קיבלנו סלסלה עם פיתות רגילות ופיתות מחיטה מלאה (לבקשתי). שני הסוגים היו עבים וחמים כאילו נאפו זה עתה (מאוחר יותר התעניינו וגילינו כי הפיתות אכן נאפות במקום). חבריי לארוחה פסקו כי אלה הפיתות הכי איכותיות שהם ראו בחומוסיות התל אביביות עד כה. מנת החומוס הראשונה שקיבלנו הייתה חומוס עם פטריות חמות טחינה וביצה קשה (חומוס 18 ₪, תוספת פטריות 6 ₪ תוספת ביצה 2 ₪). הפטריות היו לא מקופסת השימורים (!!!!) אלא פטריות טריות שטוגנו כלות. ניסיתי ניגוב עדין זהיר והססני ו... נדהמתי, התאהבתי ועד שהצלחת לא הבריקה לא הסכמתי להניח אותה מידיי. החומוס היה חלקלק וטעים והטחינה שבמרכזו הייתה פשוט נהדרת! בהמלצת חבריי נגסתי מהבצל החיי בין ניגוב לניגוב. איזו תגלית! שילוב קטלני, מנה מדהימה! אני חוזרת בתשובה!
אחרי זה קיבלנו לשולחננו צלחת של חומוס גרגרים חם בתוספת טחינה וביצה. לחומוס הזה היה מרקם "גס" באדיבותם של חתיכות גרגרי חומוס שלא נתחנו עד הסוף. התלהבתי מהמנה הזאת לא פחות מהחומוס פטריות בעיקר בזכות הדגדוג החמים שלה על הלשון. למה למה למה לא אכלתי את זה קודם????????
יחד עם החומוסים הזמנו גם סלט עגבניות פיקנטי (18 ₪) שמלבד העגבניות הקצוצות דק נכחו בו גם כוסברה שום ושמן זית. נראה מגרה במיוחד אבל הפחד שלי מהחריף ניצח והחלטתי ש"פרה פרה", קודם חומוס ואחרי זה אולי גם יגיע תורו של החריף.
העיניים הגדולות של הרעב והסקרנות לגלות משהו "מעבר", משהו שהוא מיוחד למקום, משהו… לבנוני זחלאווי כזה, המריץ אותנו להזמין גם מנה של "מחלוטה" (14 ₪). מדובר בעיסה חומה גסה שמורכבת מחומוס, פול, שום ועשבי תיבול. הכול יחד מבושל וטחון גס לעיסה סמיכה, שתתן את הטאצ' הסופי אם חומוס הוא לא מה שינצח אתכם. המנה הייתה טעימה אבל "כבדה" (לפחות כמו חמין), לא לבעלי קיבע חלשה.
כיוון שטעמי המטבח המזרחי תמיד נתקעים לי בחלל הפה יותר מדי שעות אני מרגישה שאני חייבת לסיים את הארוחה עם משהו מתקתק. ומה יכול להיות נפלא יותר ממנת מלבי הבית? קיבלנו מלבי עם מי פרחים, פיסטוקים קלויים וקוקוס (12 ₪) פשוט מעלף! איזה תענוג זה היה לקנח עם המלבי הנפלא הזה! הוא היה כל כך קרמי אוורירי ועטף את כל חלל הפה במרקם סמיך נפלא. קפה שחור קטן ומהביל שקיבלנו עם המלבי (על חשבון הבית), הפיץ ריח של קפה שאפשר למצוא רק בצפון אצל הדרוזים (כפי שגילינו בהמשך כל המנות בחומוס זחלאווי כולל מלבי וקפה הוכנו לפי המתכון המשפחתי של שף הבית הלבנוני).
עזבתי את המקום עם בטן מפוצצת, פה מלא בטעמים נפלאים שיכולים לאפיין רק מטבח משפחתי אוטנטי ופה פעור מהחוויה הטעימה הבלתי צפויה הזאת. יש במום הזה משהו מאוד ייחודי ולא רק באוכל, עובדה, במשימה שחומוסיות אחרות נכשלו בה, חומוס זחלאווי הצליח בגדול. מלבד החומוס המדהים, הפיתות החמות וריחות מעולים המסעדה מלאה קישוטים, תמונות ופריטי ענתיקות ביתיים שמפיצים באוויר משהו שכונתי חמים נעים ופשוט. עם המון סקפטיות וחשש, ניסיתי והתאהבתי!