מחניודה נמצאת בירושלים שכפי שכולנו יודעים, נמצאת בחו"ל.

חנינו ממול סימה וסמי והתחלנו ללכת ברחוב שבין שתי המסעדות.

הגענו, כמובן שאין שלט על הדלת, אבל לא היה לנו ספק שהגענו למקום הנכון.

ברחוב די שומם שלא ממש נעים ללכת בו נמצאת המסעדה.

מהשקט והקור שברחוב לתוך הרעש, החום והשמחה של המסעדה.

המסעדה מורכבת כביכול מכמה חלקים, נכנסים יש את האולם הראשי שיש בו מספר שולחנות, ליד המדרגות יש ארגזים עם פירות וירקות, יש את המטבח הפתוח ולידו הבר של המטבח.

יש את הבר שאנחנו ישבנו בו, חלקו נמצא בחלל הראשי וחלקו נמצא בחלק הפנימי של המסעדה, יש גם את הקומה למעלה שגם היא כמובן, מאד צפופה.

היה שלב בארוחה שרציתי להתפנות, עליתי למעלה, אבל בדרך לשירותים היה שולחן ענק של איזה 15 אנשים שישבו צפוף ורק המחשבה של להקים לפחות חצי מהם על מנת להגיע לשירותים, וויתרתי על החוויה.

יש מוזיקה שמחה שמתנגנת ברקע בקולי קולות ועושה אווירה של יאללה בלגן.

סול אמרה לברמן שלנו שאני חוגגת יום הולדת, צ'יקו אמר מזל טוב ומיד מזג לשתינו ערק אשכוליות.

אני לא שותה וסול אמרה שזה לא היה לטעמה.

קיבלנו את התפריט היומי מודפס.

קיבלנו על חשבון הבית צלחת עם לחם אגוזים וצימוקים ופנכת ממרח פלפלים אדומים שהיה מתקתק וטעים, ביקשתי חמאה, קיבלתי.

הלחם (שהוצאתי ממנו את הצימוקים) עם החמאה היה מעולה.

אז מה אכלנו ?

מנות ראשונות:

סול החליטה על שתי מנות ראשונות שהיא רוצה.

אויסטר ופסיפלורה (32 ₪), ישובה בתוך קופסה מלאה במלח, הגיעה חצי צדפה, בתוכה ה"חומר" ומעליו נוזל פסיפלורה.

סול השליקה את האויסטר וחייכה בהנאה, זה פשוט מעולה הצהירה.

שקדי עגל על קרם כרישה ועגבניות (36 ₪) – הגיעה קופסה מלבנית עם קוביות של שקדי עגל וקוביות עגבניות שנחו להן בקרם הכרישה.

סול אכלה והתמוגגה מכל ביס, השקדים היו עשויים במידה הנכונה, העגבניות לא היו חמוצות וקרם הכרישה היה נימוח והשלים את הטעמים בצורה מושלמת.

אני בחרתי במנת הפולנטה (40 ₪) – פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמזן.

הפולנטה הגיעה בצנצנת שקופה של חמוצים סגורה, בשל שקיפות הצנצנת ניתן היה לראות את שכבת הפולנטה בתוכה ראגו הפטריות, האספרגוס ניצב לו כדוקים בתוך הצנצנת ומעל כל אלה, ים גילופי פרמזן, עיצוב נפלא.

פתחתי את המכסה ומיד ביקשתי להגיע לפולנטה, פילסתי את דרכי והגעתי.

הפולנטה הייתה רכה וקרמית, הטעם היה משגע, למרות שהורגשה השמנת, המנה לא הייתה כבדה, הפטריות היו טריות וטעימות להפליא, האספרגוס נחלט נכון ושמר על צבעו וטעמו המיוחד ואילו הפרמזן, היה מהאיכותיים ביותר שטעמתי לאחרונה.

מנה נפלאה.

כמובן שבחרנו לנוח בין המנות הראשונות לעיקריות.

הברמן שלנו בינתיים הביא לנו שוטים של וודקה קפואה, אני לא שתיתי.

סול, הייתה מרוצה.

לאחר שנחנו מעט התפנינו לבחור את העיקריות, סול לא בעייתית, אני כן, אחרי שקראתי המון דיווחים חלמתי על הריזוטו טרפש שלהם, אבל הוא לא היה בתפריט, חשבתי שאולי אקח ריזוטו שוק, אבל אני לא אוהבת עגבניות.

צ'יקו בא לשבת לידנו וניסה לעזור לי לבחור, אחרי שניסיתי לשנות את הריזוטו, אמר לי, חכי רגע.

הלך וחזר, יעשו לך ריזוטו פטריות (68 ₪), אין בעיה, שמחתי הייתה גדולה.

סול לא בעייתית, ביקשה המלצה, קיבלה המלצה על הספייריבס של פאפי אלעד (90 ₪) ולקחה אותה.

עוד קיבלנו הסבר מהברמן על השמן המיוחד שמגישים עם מנת הספייריבס, שמופק מגללים של עיזים מיוחדות שקופצות בהרים.

צחקנו ואני, זה הזכיר לי את ההסבר על הפקת הקפה הטוב ביותר בעולם בסרט מתים על החיים.

דיקו שעמד לידנו אמר, בדיוק חשבתי על זה גם...

הגיעה צלחת עמוקה גדולה, עם צלעות ששורות ברוטב ריחני ומסביב כתר של פירה, הבשר על הצלעות היה כה רך ונימוח שחלקו אפילו נפרד מהעצם לבד, הרוטב היה בעל טעמים עזים אבל לא משתלטים, הבשר היה מאיכות טובה ושומני כמו שסול אוהבת.

הפירה היה מושלם, נימוח, ללא גושים, קרמי, אבל לא בצורה שמנתית ומכבידה.

הריזוטו שלי הגיע בסיר עם מכסה, סיר תכלת ישן וטוב.

פתחתי את המכסה וריח מדהים הגיע לאפי.

הסתכלתי פנימה ונהניתי מהמראה, עיסת ריזוטו, בצבע חום נהדר, עם פטריות ריחניות ומעל שוב גילופים נפלאים של הפרמזן המשובח.

הטעם היה נפלא, הריזוטו היה עשוי באמת מאורז עגול של ריזוטו ובמידת עשייה נכונה.

בריזוטו שולבו לפחות 4 סוגי פטריות שאני זיהיתי אותן, חלקן חתוכות קטן וחלקן חתוכות בגודל גדול על מנת להרגיש את הבשרניות של הפטרייה, כמו שצריך.

כל ביס היה נפלא יותר מקודמו, פשוט נהניתי מכל רגע.

צ'יקו, שלא היה מקובל עליו שאני לא שותה, הכין לי שוט של איזה קוקטייל אדמדם, סול שתתה את שלה ואמרה, זה בשבילך, זה חלש, יאללה לכי על זה.

אז כמובן שקיבלנו שוב שוטים של איזה קוקטייל קפה עם נגיעת קצפת בפנים.

סול אמרה שזה הכי פחות מוצלח מבין השוטים, אבל לא רע.

כשקראתי את התפריט, ידעתי כבר מראש איזה קינוח אני רוצה.

אז כשהגיע הזמן, שאלתי את צ'יקו האם במנת השוקולד יש דברים שלא כתובים, אולי פירות בטעות, או קישוטים בצבעים שונים משוקולד, נעניתי שלא.

הזמנתי את מנת הבראוניז, מוס שוקולד, גלידה ורוטב שוקולד (29 ₪), אין ספק מנה למקצוענים בלבד.

צלחת עמוקה עם רוטב שוקולד חמים ובתוך רוטב השוקולד, נח לו, הס פן תעיר ריבוע הבראוניז, מעליו כדור גלידה שוקולד ומעליו קישוט של מוס שוקולד.

מה אומר ומה אגיד ?

עונג צרוף, רוטב השוקולד נעשה משמנת ושוקולד איכותי, הבראוניז היה רך ובמרקם פאדג'י ממכר.

גלידת השוקולד הייתה איכותית ומוס השוקולד לא היה מתוק מדי והיווה תוספת נפלאה למרקמי השוקולד השונים של המנה.

אושר קולינארי.

ביקשנו חשבון, 311 ₪, השארנו 20u05D8יפ ויצאנו אל הקור הירושלמי.

האוכל המעולה, אווירת היאללה בלגן ששורה במקום והשירות הפכו את הארוחה לאחת החוויות המוצלחות שהייתי בהן לאחרונה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

© כל הזכויות שמורות לאיבי
אין להעתיק את הכתוב ללא הסכמת בעלת הבלוג

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

הגענו, חנינו, נכנסנו וצללנו לתוך אווירת החגיגה הצוענית ים תיכונית מלאה בריחות בישול משכרים ומוסיקה אוטנטית שברגע הראשון פשוט הפילה אתנו מהרגליים. מול הכניסה למסעדה ממוקם לו בר ומצד שמאל משתרע מטבח סקסי שרוחש פעילות של שבעה אומני מטבח המאובזרים בבנדנות וסינרים. את החלל של המטבח תוחמת עמדת ישיבה מאוד מבוקשת על ידי מסוקרנים מתהליך הבישול וגם על ידי מי שלא חושש מריח הבישול בבגדים בסיום הסעודה. בצד שמאל מדלת הכניסה, מדרגות עץ שעולות לקומה השנייה, שהיא בעצם גלריה שממנה אפשר להציץ על המתרחש למטה. שום חלל במחניודה לא נשאר ללא יעוד לכן, מתחת למדרגות מוקמו ארגזי עץ אוטנטיים עמוסים בשלל היפה ביותר שניתן למצוא בשוק. למרות שהיה זה ביום רביעי בצהריים הכול היה תפוס ומוזמן אז הסתפקנו בישיבה על הבר שמול הכניסה, לא מוותרים לשנייה אחת על הנוף של המטבח שסחרר אותנו מרוב הסקרנות.

אחרי החינניות של קופסאות המלח המיניאטורית במקום המלחיות הבנאליות, פגשה אותנו החינניות של הברמן שבירך ב"צהריים טובים" מהולים בצ'ייסר של ערק. אחרי עיון קדחתני בתפריט הקטלני והתלבטות לא קלה הוחלט כי אין ברירה אלא להתחזר בלי התחשבנות ( ורק אחרי זה לחשוב על ההשלכות).

מיד אחרי שטיפת הקיבה הגיעו אלינו כמה פרוסות של לחם שיפון עם אגוזים וצלוחית של טחינה בעלת טעם חלומי ומרקם ענוג. על חשבון הבית הוגש לנו סשימי אנטיאס שנח לו על סלט העשוי מעלי ביבי, מלפפון הפרוס ל"ספגטי" ופלחים שכבתיים של בצל סגול מאודה. הדג היה נפלא, הבצל נימוח והמלפפון שימח את המנה ברעננות הירוקה שלו.

בזמן שקצב המוזיקה עלה אל על בסלסולים מזרחיים המסתחררים בערבוב הסגנונות הגזעי, הזמנו פולנטה רכה עם אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמזן (40 ₪). קיבלנו צנצנת זכוכית עם מכסה, שבה מעל שכבת פולנטה בעלת צבע קצת "דהוי", מרקם קצת דייסתי וטעם חזק מדי של חמאה ושמנת, הועמסו פטריות מוקפצות עסיסיות, כמה גבעולי אספרגוס ו"נסורת" רחבה של פרמזן מלכותי. השילוב של כל מרכיבי המנה היה מעולה אבל הפולנטה לבדה לא עשתה עליי רושם מסעיר במיוחד.

למנה ראשונה "שנייה" הזמנו "חמשוקה" ובציטוט מהתפריט "טחיגורט עם קבב מפורק ויאללה לנגב" (45 ₪), שהוגשה בתוך מחבת נחושת קטנטנה ומבריקה. הטחיגורט ללא ספק היה עשוי מהטחינה הכי טעימה שטעמתי בחיי ויוגורט בעל חמיצות ממש עדינה. בשר הכבש שהתחבא בתוך הניגוביה החלומית הזאת היה אף הוא נפלא בצורה יוצאת דופן ואת כל היצירה העממית הזאת קישטו כמה עגבניות שרי צהובות ואדומות שהוקפצו על המחבת למען הרכות והעסיסיות. ניגבנו עד שכמעט חיררנו את המחבת.

לא יכולנו להתאפק והזמנו גם חוט"ש תומאש הגרסה החדשה ובמילים אחרות תבשיל של חלקי פנים (52 ₪) שהועמס על מחבת קטנה וכבדה עם כפפה מרופדת על הידית, בשביל השימוש הידידותי. המשפט הבא אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה. מרקמם של אשכים, עמוד השדרה, מוח ושקדי עגל, שהתערבבו להם ברוטב עגבניות פיקנטי וקושטו עם עלי מנגולד, הזכיר את החלקלקות של פירות ים אבל תודעתי התעקשה להפריע ללסת לעשות את עבודתה, לכן אחרי טעימה זהירה הנחתי לבן זוגי להתענג על כל השאר.

סלט אנדיב עם קרוטונים ביצה הלומה פרמזן שנקן ואבוקדו (48 ₪) קרץ אלינו מהתפריט אז הזמנו גם אותו. קיבלנו צלחת מלבנית רחבה עם חצי אבוקדו ומעליו ביצה הלומה סקסית, לצד האבוקדו "שטו" סירות קריספיות של אנדיב ובתוכן קרוטונים גדולים תוצרת בית, "שרוכים" דקים של שנקן ועלי פרמזן. התבוננו על הצלחת כמו ילדים על משחק לגו חדש כדי להבין כיצד להעמיס את כל המרכיבים לתוך ביס אחד. שברנו את הביצה, קרצפנו עם המזלג חתיכה מאבוקדו, העמסנו את ל זה לתוך עלה של אנדיב. הוספנו קרוטון ופרוסת גבינה, קישטנו עם רצועת שנקן ויצאנו לדרך. הסלט היה פשוט אדיר! ולא רק בגלל צורת ההגשה המשעשעת!

למנה העיקרית ביקשנו נתח קצבים עם פולנטה ומח עצם (82 ₪). נתח הבשר שקיבלנו היה מושלם במידיום ריריותו ולצידו הוגש פירה סתמי למדי שמעליו כמה שרוכי שעועית ירוקה מאודה. הספריבס המפורסם של יוסי אלעד (90 ₪), שהגיעה בערמה מתקתקה, לעומת נתח הקצבים, הצטיין במרקם יבש מדי בחלקים מסוימים ושומני מדי בחלקים אחרים. הפירה שהתלווה לבשר לא ניחן בשום ייחודיות, לא בטעמו ולא בצבעו (אכלתי כבר הרבה יותר טובים ממנו אצלנו בתל אביב) לכן החזרנו את המנה ונשמנו לרווחה! הבטן שלנו ניצלה מהתפוצצות והביקורת שלי תיראה אמינה!

כל המרכיבים שמתחברים יחד למחניודה מרתקים הם, גם הקישוטים שמדברים פשטות מקורית, גם הכלים המשעשעים של חדר אוכל בקיבוץ וגם האווירה השמחה והתוססת. הכול במחניודה מדיף ריח של אומץ, תעוזה צעירה ונחישות להיות יוצאי דופן בחדשנותו והתפריט מוציא ת'עיניים, עושה פרובוקציות לקיבה, מסחרר את המוח ומלהיט את כל החושים. המנות זועקות ובועטות עם הטריות, הרעננות והתענוג הקולינארי שהן מפיצות בחלל המסעדה, לא פגשתי כמותו בשום מקום אחר. אם רק היה לי את כל היום, הייתי בכיף נשארת לשבת שם רק כדי לעקוב אחרי המתרחש במטבח שנראה כאילו נלקח מאיזה בית בפרובנס עבר שיפצ'ור במרוקו ונחת ישר באדמתה המקודשת של ירושלים.

מקום מגניב בטירוף, המון מחשבה מורגשת, אדי החמאה והיין באוויר, ומנות צבעוניות וריחניות יוצאות כל העת מאיזור הבמה המרכזית היא המטבח, שם לעיני כל עמל צוות הבשלנים כמו בכישוף. אפשר לשבת על הבר שצמוד למטבח ולראות כל מנה - איך היא נוצרת ונשלחת למלא את ייעודה בחיים. אם רוצים לשבת על הבר של המטבח - להזמין מראש. שתינו יין טעים נורא, אכלנו ריזוטו פטריות ומנת שקדי עגל, פינקו אותנו בנקטרינה מקורמלת על קדאיף עטופה בקציפת רוקפור. כיף. המנות שם בהחלט מאתגרות את החיך - אבל זה בדיוק המקום לקחת סיכון - כי החומרים מעולים והכל נורא טעים. לקינוח עוגת שוקולד שוחה בקציפת שוקולד וגם הרבה עראק.