בכניסה לנווה צדק האופנתית בפינה הכי חמה שמול TAZZA D`ORO וממש מתחת לאף של NG ממוקמת לה "ננה". היא עומדת לה עטופה בעלי גפן (אם זה לא גפן על תתפסו אות במילה כי לא אהבתי שיעורי ביולוגיה בבית ספר ושיעורי בוטניקה לא היו לנו) כך שבקושי רואים את הבניין. דלת הזכוכית ענקית עם ידית עץ מגולפת בעבודת יד מכניסה אתכם לחלל ששולטת בו אווירה של יער מסתורי. במבט ראשון על הכניסה למקום, הייתי בטוחה שזהו קישוט לבניין פינתי עתיק,  אפילו הזכוכית משתלבת שם יפה בתוך כל הצמחייה והעץ.

כשעוברים את הכניסה שמאובזרת בספה עתיקה גדולה, מנורה מעוצבת ובר קטן אבל מרשים, מגלים שזאת בעצם גם מסעדה ובדרכי למחוז "הנוחיות" גיליתי שזאת בעצם מסעדה לא קטנה בכלל עם חצר פנימית תחת כיפת השמים עם שולחנות עץ גדולים וצמחים משתלשלים ומטפסים. מצאו חן בעיניי המעברים בין הבר המעוצב למסעדה ה"כאילו" ממוסגרת בזכוכית לבין החצר הפנימית שבה לקחו את ה"פראי" של הטבע ועיצבו אותו ל"מסעדה". התחושה היא כאילו פיה קסומה תצוץ לה פתאום ותפזר אבקת קסמים שתהפוך את כולם לטרולים. כן ככה זה הרגיש לי שם בשעות הצהריים, כמו בתוך מערה סודית של יצור אגדי השומר על היער.

את ההיכרות הראשונה שלי עם תושבת השכונה הקסומה הזאת עשיתי על הבר לפני כמה שנים בשעות הלילה המאוחרות. האווירה הייתה מאוד תוססת ורועשת עם המון התרחשות מסביב לבר הקטן וממבט ראשון בכלל לא שמתי לב שזוהי מסעדה. הפעם החלטתי ללכת לטעות את המקום מהזווית הקולינרית שלה בשעות היום גם כדי לראות מקרוב את החלל היערי הזה וגם כדי סוף סוף לטעום מהאוכל (ולזכור את טעמו, מה שבלתי אפשרי כששותים גם אלכוהול).

הגענו בצהריים וכמו בכל המקומות האחרים בצהריים המקום היה מלא בעובדי בנק ועורכי דין מעונבים ובמקום שרר כאוס מתורבת של מנכ"לי בפגישות עסקיות חשובות ביותר.

אחרי הלחם  הלבן הסתמי עם חמאה צהובה, איכותית וטעימה (שהיה אפשר לאכול אותה עם כפית ללא הלחם) קיבלנו את מרק שעועית על ציר בקר שהזמנו אני ובן זוגי לסעודה. המרק היה סמיך בגלל כמות המרכיבים שבו אבל צלול ומלא בטעמי בקר מאוד חזקים. כל כף השאירה בפה תחושה חורפית נעימה (אבל לא שמנונית). אהבתי את זה שלא תחנו לו את הצורה אלה השאירו אותו במרקמו החורפי הטבעי. אהבתי גם שהוא הוגש בצלחת מרק אותנטית "של סבתא" ועם כף גדולה כזאת של פעם, מעולה!

המנה הנוספת שלי הייתה פנזנלה תפוחי אדמה יריחו. למרות שמצאתי אותה ב"מנות ראשונות" בגודלה היא בהחלט יכלה להיות גם מנת ביניים. לגבי הטעם..... בוא נגיד שהשם שלה נשמע יותר טעים ממה שקיבלתי על הצלחת. זהו סוג של סלט (כי כל המרכיבים חתוכים ומעורבבים עם תוספת של קצת שמן זית) עם אנשובי, תפוחי אדמה קטנים חתוכים לשניים, פלפל אדום קלוי וגבינת המאירי. כל מרכיב בפני עצמו היה טרי, איכותי וטעים להפליא אבל כולם יחד לא התערבבו לי טוב בפה. לא הבנתי מה הקשר בין האנשובי לכל שאר המרכיבים ומה הקשר של כל מרכיב בפני עצמו לסרדינים, היה שם בלאגן של טעמים וחמוץ ומלוח שלא התחברו יחד.

בן זוגי לארוחה אכל סטייק סלמון צרוב על פלנצ'ה ברוטב פרנו עם פירה וחרדל. הדג היה נימוח ונמס בפה כמו חמאה. אני אישית, מאוד אוהבת שמגישים את הסלמון במידת עשייה כזאת שהחלק הפנימי שלו נשאר טיפל'ה חיי, זה משאיר את כל המיצים הטעימים שלו בפנים. החיסרון היחיד של המנה היה הגודל של הדג שקיבלנו, הוא היה, איך לומר, מתאים יותר למנת ילדים, אבל נסלח להם כי הוא היה ממש לטעמנו.

אז איך אפשר לסכם את החוויה הזאת?

ביקור במשכנם של טרול מהאגדות ופייה מהחלומות, מלא בטעמי יער חורפיים קסומים (וגם קצת מוזרים). מה שכן חשוב לציין הוא שבקושי הצלחנו לזכות ביחס מהמלצרים, היה נראה שהמלצרים מסתכלים דרכינו ולא אלינו, מכירים את התחושה? אז פעם הבא או שנשב ב"בפנוכו" של המסעדה (שם שמתי לב מתרוצצים כל המלצרים) ולא ליד הבר, או שנמשיך ליהנות מהמקום בצורתו הלילית.

החיפוש אחרי מסעדת הבית (וסטייק הבית..) ממשיך, והפעם לקח אותנו לננה בר. המקום מזמין פנים, שקט וחשוך במידה שמעוררת רצון לשבת, לאכול, ולחלום על מקומות רחוקים.. המיקום והכניסה בנווה צדק עוזרים גם הם להכנס לאווירה.

היא הזמינה מדליוני פילה בקר ברוטב יין אדום עם פירה ירקות שורש ואספרגוס (124 ש"ח) שהיה מפיל. מנה מלאה ומשביעה, בשר מצויין שהוכן ברצינות. חשבנו שהגענו למקום הנכון. לי היה קצת פחות מזל עם פסטת היום, איזה עירוב לא ברור ומתוק להחריד, עד כדי שלא יכולתי לסיים את המנה. תגובת המלצרים גם לא ממש היתה לעניין, וחבל שבמקום יוקרתי שכזה לא נתנו שירות טוב יותר, או לפחות הציעו להחליף את המנה.

גם תפריט היין היה קצת חסר - כמה כוסות מהתפריט לא היו, וחבל. שוב, פוגע באוירה הכללית של מקום קלאסי. מכיוון שחיפשנו בשר ומצאנו קצת גן עדן אני נותן 4 כוכבים ולא 3, כי הנפילות לא היו על הסטייק דווקא, אבל עדיין - השאר קצת קילקל, וחבל.