שגב אקספרס

  6 בנות, לתאם זה לא קל, אבל הצלחנו בסופו של דבר.   קבענו, 17:30, שגב אקספרס, רמת החייל.       באתר יש קופון שתקף בימי חול בין השעות 17:00 – 19:00, מי שמזמין מנה ראשונה ועיקרית, מקבל כוס קוואה ומנה אחרונה לבחירה. הגיעה השעה, הגענו למקום, בסוף היינו ארבע בנות, התיישבנו, מיד הגישו לנו כוסות מים ותפריטים. התפריטים ענקיים, מלאי אופציות, לעניות דעתי, התפריט מתפזר מדי, סוג של תפסת מרובה לא תפסת. לפני הכל הזמנו את הפוקצ'ה של שגב (19 ₪) – פוקצ'ה עם צמחי תבלין, שומשום ומלח ים, מוגשת לצד חמאה צהובה, חומץ בלסמי מצומצם ומלח ים. הגיעו 2 מקלות על צלחת, בתוך שקית נייר והקצוות מציצים מהשקית. מקלות הפוקצ'ה היו חמים, קריספיים, המנה הגיעה עם פנכה מחולקת לשניים, בצד אחד שמן זית עם בלסמי ובצד השני, ארבעה זילופים קטנים של חמאה. הפוקצ'ה הייתה טובה, הרגישו את צמחי התבלין והחמאה הייתה מעולה. לא עברו 2 דקות ולא נותר פירור, רק כמה גרגירי שומשום. החלטנו על 2 מנות ראשונות: דים סאם (39 ₪) – כיסוני אורז מאודים במילוי שרימפס וסרטנים, עם רוטב סויה, מנגו טרי וצנון. הגיעה צלחת מחולקת לשני עיגולים, באחד היו 2 דים סאם ובשני היו השלושה הנותרים, מעליהם רוטב סויה וסלט צנון, המנגו נעדר מן המנה. מנה טובה, או לפחות ככה נמסר מהבנות שכן אני לא בענייני שרימפס וסרטנים. בדיעבד מסתבר שהיא תהייה המנה המוצלחת של הערב.   עוד הזמנו למנה ראשונה, פטה כבד (46 ₪) – פטה כבד עוף וקרם תאנים מיובשות עם יין מתוק, מוגשים ליד חמאה, שמנת חמוצה ולחם גריל. כל הצלחות מיוחדות, בזה אין ספק. על הצלחת הייתה מריחה של קרם תאנים. בתחילתו של קרם התאנים הונחה קובייה של הפטה מעוטרת בשברי אגוזים ואחריה הוזלפו חמאה, שמנת חמוצה ושוב חמאה ואחרי המריחה הונחה צלוחית עם משולשי טוסט, במשולשים היה באופן בלתי ברור חור עגול במכוון. הפטה היה טוב, אבל, לא הייתה בו שום ייחודיות למרות שברי האגוזים. החור בטוסטונים היה מיותר וגרם לטוסטונים להתפרק. בגלל שהזמנו שתי מנות ראשונות, היינו זכאיות לשתי כוסות קאווה שהגיעו לשולחן. אני לא שתיתי, אני לא בענייני אלכוהול, נמסר שהוא בסדר. נחנו ופנינו לאכול את המנות העיקריות: פרגיות טריאקי (79 ₪) – פרגיות עוף מוגשות ברוטב טריאקי עשיר, למון גראס, פטריות טריות וקרמל. הגיעה צלחת מוארכת במיוחד שגרמה לי לחשוב על איזה גודל מדיח צריך להיות להם שהצלחות האלה ייכנסו לשם. על הצלחת הונחו מספר נתחי פרגיות מעליהן פרוסות דקיקות של פטריות מקורמלות ועל הכל הוזלף רוטב טריאקי. המנה הייתה סתמית, לא היה בה שום ייחוד והלמון גראס לא הורגש כלל. כתוספת למנה הזו, נבחר סלט עלים. הגיעה קערה גדולה ובה קרעי חסה ברוטב וינגרט, הסלט חסה היה מוצלח.   פרגיות סגולות (79 ₪) – פרגיות עוף מסומנות בגריל לוהט עם פלפלים גרוסים, מלח ים, יין מתוק, אגסים סגולים וגבעולי טימין, מעוטר ברימונים טריים. על אותה צלחת מוארכת, הגיעו שוב נתחי פרגיות, ברוטב מתקתק, לא נמצאו רימונים טריים, שוב מנה סתמית ללא שום ייחוד. כתוספת למנה נבחר אורז צמחי תבלין שהיה טעים, אבל קשה מדי לטעמי.   כרע פתוח עם עצם (69 ₪) – כרע עוף פתוח עם עצם בגריל, מונח לצד סלט מרענן עם זיתים שחורים, צנוברים וכרוב סגול. כרע על הגריל, בתיבול של מנגל בסיסי, נרשמה ממש אכזבה מהמנה ואיך א' אמרה ? כזה פשוט ועוד אחרי יום העצמאות, ממש מיותר. כתוספת למנה נבחר קרם תפוחי אדמה, הפירה היה קרמי, המרקם שלו היה מצוין, אבל היה חסר לו טעם, אפילו קצת מלח היה מוסיף למנה הזו. הסלט בצד, היה לו פוטנציאל להיות מעניין, אבל הוא לא המריא. אני בחרתי ריזוטו (57 ₪) – ריזוטו פטריות מבושל עם צמחי תבלין, שום, שמנת, גבינת פרמזן ואגוזים. אני שמאד אוהבת ריזוטו, הזמנתי את המנה בשמחה ובהתלהבות, אבל מהר מאד התלהבותי ירדה. הפטריות בריזוטו היו טעימות, הריזוטו היה מבושל במידה הנכונה, אבל הטעמים לא הגיעו אליו, הריזוטו עצמו היה נטול טעמים, ניסיתי להוסיף עוד קצת פרמזן, אבל גם זה לא עזר. בנוסף, הפריעו לי החתיכות הגדולות של הבצל הלא מבושל מספיק. איפה הריזוטו הזה ואיפה הריזוטו שאכלתי במחניודה. לאחר מנוחה, יכולנו לבחור אילו קינוחים שרצינו. בחרנו: הר שוקולד (בתפריט 35 ₪ - אנחנו לא שילמנו בשל הקופון) – גלידת שוקולד איטלקית, מוגשת בטילון, לצד עוגת שוקולד עשירה עם קרם אגוזי לוז. צלחת ענקית ועליה נמשך במברשת פס שוקולד שעליו הונח מקצף קטן טבול בשוקולד. על הצלחת הייתה קערית עם עוגת שוקולד חמה מהסוג הפשוט ביותר ומעליה גביע גלידה ובתוכו גלידת שוקולד, הגלידה הייתה בסדר, לא מהטובות שטעמנו.   שכבות וחלבה (בתפריט 35 ₪ - אנחנו לא שילמנו בשל הקופון) – עוגת שכבות עסיסית עם קרם חלבה, רוטב אספרסו חם, קקאו וקצפת מסקרפונה עשירה. ביקשנו את רוטב האספרסו בצד (בגללי), הגיעה קערה, עוגייה גדולה למטה, מעליה חלבה ושוב, עוגייה, חלבה ומעל זילופים של מסקרפונה בעיטור קקאו, מנה בסדר, לא יותר. העוגייה, עוגיית חמאה טובה, מעל חלבה, לא מהאיכותיות שטעמתי ומעל מסקרפונה שהיא גבינה מעולה.   הזמנו חשבון – 404 ₪, שילמנו והחלטנו, לא נחזור.   לסיכום: ארוחה שהתחילה כמו שצריך, הסתיימה באכזבה מהמנות העיקריות והקינוחים.   הציון שלי 2 מתוך 5  

כמו כל הדברים הטובים בפוטנציה, זה התחיל בספונטניות. ד\' התקשרה אלי בשלוש בצהרים (או אולי יש לומר, לפנות ערב?) ושאלה אם בא לי לאכול עסקית שווה. ד\' הינה מובטלת נהנתנית ואני הינני ביומו השני והאחרון של החופשון שהעזתי ולקחתי. כשד\' התקשרה בדיוק תכננתי לרדת על איזה סלט חסה משקית, כך שהרעיון להתפרע התאים לי. ד\' הציעה את שגב אקספרס ועצם הרעיון של מקום בו עדיין- לא -הייתי, התאים לי ונשמע מבטיח. ובכן...פרומיסס פרומיסס. מלצרית חמורת סבר (אך נאה, יש לומר) קיבלה את פניינו. אחרי מס\' התלבטויות ד\' הזמינה דים סאם וכבדים בטריאקי. אני הלכתי על הסלט הכפרי (בלית ברירה כל היתר נראה לי שמן מדי) ולעיקרית סלמון עם עגבניות ושום. הדים סאם לא ריגש את ד\' והסלט עליו נאמר כי הוא מכיל ירקות גינה, עגבניות, שעועית ירוקה וצנוברים (ולעיתים גרעיני חמניה), הכיל- כרוב אדום וכרוב אדום וכרוב אדום וכרוב אדום, קצת גזר,מעט מאוד נבטים ומעט חוטים ירוקים לא מזוהים. כל זה היה עמוס בשמן זית. אז נכון שזו הייתה מנה ענקית ונכון שנאמר לי שהסלט מבוסס כרוב וגזר, אבל לא חשבתי שאאלץ להתייגע ולהשתעמם על כל כך הרבה כרוב אדום ומשומן. \"תגידי\", שאלתי את חמורת הסבר מעלה על המזלג חוט ירקרק לא מזוהה. \"זו השעועית הירוקה?\". \"מה פתאום!\" היא פסקה. \"רוצה מנה חדשה?\" הסכמתי. אחרי דקה היא חזרה ואמרה- \"בררתי. זו אכן היתה השעועית הירוקה\". אז החלפתי לחציל הקלוי במלח גס שהיה נהדר. באמת. מנה פשוטה ובסיסית שנעשתה נהדר! פאלטה נוספת הייתה כשד\' שהשכילה לנצל קופון, הודיעה לצוות על כך, אנו אמורות לקבל קאווה וקינוח. המלצרייה הלכה לברר וחזרה ואישרה. אבל ואוו, איך היא עשתה זאת... המלצרייה הפנתה גבה אלי ואמרה לד\'- \"כן. מגיעה לך כוס קאווה\". כעבור שתי דקות היא קיבלה אותה. תוך התעלמות טוטאלית ממני. אז נכון שמגיעה כוס אחת...אבל ביננו...זה לא לעניין....אפשר לשאול, אפשר להציע לי להזמין גם משהו, אבל בטח לא להתעלם מנוכחותי בשולחן. ד\' \"החצופה\" אפילו העירה להם על זה שזו כוס אחת וכולה מדובר בקופון שמילאנו עבור שתיינו. המלצרייה שוב ביררה וחזרה עם סירוב נחוש. ניחא. אני אתעצבן בשקט לבד (ד\' תימנייה. היא לא יודעת לעשות זאת). המנות העיקריות למדי היו טובות  אבל לא מרטיטות לבב. הסלמון היה מהנה, אבל אכלתי כמוהו קודם. גם הכבדים לא גרמו לד\' להזיל דמעה. חמורת הסבר המשיכה לחמור סבר ואפילו לא שבה למלא כוסותינו הריקות במיים, מה שדי נהוג במקום ונעשה לקהל סובבנו. בסיום הארוחה התחלפו המלצריות וזכינו באחת לבבית יותר ורעננה כעלה נענע טרי מקנקן המיים. היא דאגה לשביעות רצוננו, אפילו תוך הומור מעודן. אבל זה עדיין לא פיצה על הנוקשות, הקמצנות ועל פאלטת הכרוב והכרוב והכרוב. בסיום הארוחה, זכינו בקינוח הקופוני. האמת? הוא היה הדבר הכי טעים בכל הארוחה. בכלל לא תיכננתי לאכול קינוח אבל גלידת המוזלי התגלתה כגלידת יוגורט עמוסת פירות טריים וטובים ושקדים קלויים וזה שהיא הייתה חינמית הוסיף לה טעמי מתיקות וארומה מענגת. הזמנו חליטה מקומית שהייתה נעימה לקיבותיינו. אז נכון. העיצוב מדליק ומיוחד, הניתוק מושלם (אין מושג, מה השעה בעולם שבחוץ). אבל מבחינתי הם יצאו כרוב.   לא רוצה להשמע קטנונית, אבל בעניין הקופון-  למה לא לגלות מחוות ושירות אפילו אפילו לפנים משורת הדין? לפעמים זה שווה הרבה. מילא אם לא שאלנו, אבל דחילק, כבר התגלנו כחצופות. זה לא שרציתי קאווה. ממש ממש לא. אבל לד\' חשוב היה הפרנציפ.  לסיכום- נפלנו על שרות חלקי ברמתו, מנות טעימות בחלקן (לא בהכרח ואליו פור מאני) ובכלל: עסקית עסקית...יש בעיר מקומות שהייתי נהנת בהם יותר ומשלמת פחות (אגב,מבחינתי, רמת החייל, איך לומר, לא ממש נמצאת בעיר). בקיצור- שגב, יצאת כרוב. אקספרס.      

לפחוץ פעמיים תכננו לנסות את המסעדה בספונטניות אבל לא הצלחנו, תמיד היה מלא.הפעם הזמנתי מקום מראש (באותו יום), כמה שעות אח"כ קיבלתי טלפון כדי לאשר הגעה - יעילות במיטבה.המקום מעוצב מדהים והאוכל טעים טעים טעים. אז מה היה לנו שם: פוקצ'ה, פטה כבד עוף, דים סאם, פטריות, פסטה בטטות ושקדים, יען טריאקי. לקינוח: הר שוקולד ושכבות חלווה (החלווה היה לא טעים אבל זה טעם אישי, לא ממש אוהבת חלווה). היינו ארבעה וחלקנו הכל.מומלץ מאד. טעים! וגם השירות סבבה.

(פורסם לראשונה בבלוג שלי בעכבר קפה) בתשעה באב ש’ ואני ניצלנו את יום הבחירה שלנו ולקחנו חופש. ניצלנו את החופש הזה לעסקית צהריים שווה במקום שעוד לא היינו. על שגב אקספרס שמנו את עייננו כבר כמה זמן, ואחרי התלבטות קלה החלטנו ללכת לראות סוף סוף מה בדיוק הסיפור.   העיצוב של המקום מקסים. החלל סגור אבל ההרגשה היא של סמטה חביבה ברחובות פריז, ההגשה מוקפדת והצלחות מעניינות. השאלה היא אם רמת האוכל מתאימה לרמת העיצוב. (אגב יש שיגידו שהמקום סובל מאובר-דיזיין, אני דווקא אהבתי).     הלכנו על עסקית 55 ש”ח, האופציה הזולה ביותר (יש עסקיות גם ב-69 ו-79 ש”ח, לחצו לתפריט) פוקצ’ה ששמענו שהיא אלוהית. זה נכון, הפוקצ’ה אכן מדהימה, שאר הארוחה לא משהו בכלל, ומאד מאכזבת כשמדובר במסעדה של שגב משה.       אחרי התלבטות קלה והתייעצות עם המלצרית האדיבה (על אף הכובעון המוזרון שהיה לה על הראש) החלטנו לקחת לראשונות דים סאם (כיסוני אורז מאודים במילוי שרימפס וסרטנים עם רוטב סויה, אננס טרי וצנון) וסלט איטלקי (עלים טריים בוינגרט תמרים מיובשים ובלסמי עם אגוזי מלך, פילה תפוז, שקדים קלויים ואבוקדו – כשבמקום אבוקדו היה הפעם אספרגוס קלוי).         הדים סאם לא היה מרגש, ולא הרגשתי שום אננס ושום טרי. ש’ דווקא מאד אהב, אז הוא קיבל עוד חצי דים-סאם שלי (מגיעים שלושה). הסלט האיטלקי לעומת זאת היה מצוין. ניכר שהסלט עבר ערבוב והרוטב, האגוזים והשקדים היו בכל מקום. אם יש משהו שאני לא אוהבת זה ערימת חסות עם קצת רוטב מלמעלה, אז ערבוב הרוטב היה מוצלח מאד. ש’ לא אהב את הסלט שסבל מעודף אגוזים לטעמו (ש’ לא אוהב אגוזים).   למנה עיקרית ש’ הזמין איטריות צ’ילי (אטריות אודון מוקפצות במחבת לוהטת עם ג'ינג'ר, סלרי, פלפלים חריפים, פרוסות שום, תרד ועלי בזילקום מעוטר באננס טרי). מנה נחמדה, אם כי קצת שוחה ברוטב. המלצרית הזהירה מכוסברה, ואני כמתעבת כוסברה לא הרגשתי אותה כלל. מה שבטוח שנינו הסכמנו שעדיף מנות נודלס של הג’ירף. לי היה סיפור אחר לגמרי.       לקחתי בהמלצת המלצרית פומודורו תסוס (פפרדלה, עגבניות תמר, זיתי תסוס, פטריות פורצ'יני ופטריות כמהין מוקפצות עם שום טרי וצמחי תבלין ארומטיים). אני מאד אוהבת רוטב עגבניות עם פטריות טריות מוקפצות, אבל המנה הזאת פשוט לא היתה טעימה. העגבניות לא היו מוצלחות ולפטריות הפורצ’יני היה טעם של מים. מהברז. התלבטתי מה לעשות, להחזיר? להחנק? ש’ הציע להחליף בינינו את המנות, אבל גם שלו לא היתה מוצלחת במיוחד ואני רציתי פסטה. החלטתי להחזיר. יאמר לזכות הצוות שמיד התנצלו ולקחו את המנה, כמה דקות אח”כ הגיעה, כנראה, אחראית המשמרת לשאול מה בדיוק לא אהבתי כדי שיוכלו להעביר את הפידבק למטבח.       במקום המנה שהחזרתי לקחתי פסטה נפולי (פפרדלה, עגבניות תמר טריות צלויות במחבת לוהטת עם שום אפוי, עלי ריחן, עלי אורגנו טריים, יין ופטריות כמהין קצוצות), וגם איתה די נפלתי. אז גם הבנתי שהסיבה שלא אהבתי את המנה הקודמת זה כי הבסיס של רוטב העגבניות פשוט לא מוצלח. אני לא יודעת איך שגב משה מכין את הרוטב שלו, ולא מתיימרת לתת לו עצות, אבל הרוטב היה מה שהפיל את המנות האלו וחבל. לא היה לי נעים להחזיר עוד מנה, אז אכלתי. היה אכיל אבל לא טעים, ובטח ובטח לא מה שציפיתי לקבל במסעדה כמו שגב אקספרס.   על קינוחים ויתרנו.   בשורה התחתונה ביקור מאכזב מאד עם מנות לא מרגשות ואפילו לא טעימות, שלא הייתי מצפה למצוא במסעדה הנושאת את שמו של שגב משה.

קיבלתי המלצות רבות מחברים (וגם כאן באתר) למסעדה זו-וטוב שהיקשבתי להן ! בחרתי ללכת בגדול על זה, והיזמנתי שלושה זוגות חברים קרובים לבלות ולחגוג שם לרגל יום הולדתי,והתוצאה סיפקה בהחלט את כולנו. מדובר על מסעדה מיוחדת וייחודית: עיצוב פנימי חריג(עצים מלאכותיים צבועים בלבן-כולל הענפים והעלים- שיוצרים אשליה של כיסוי בשלג...גדרות עץ נמוכים סביבם,בריכת דגים קטנה,תמונת קיר ענקית,תיקרה בשחור) שנותן את התחושה שיושבים בחוץ בערב ברחוב/שדרה בחו"ל. ומדובר על מסעדת שף אמיתית,שהמנות מיוחדות בהרכבן והגשתן-ולמרות זאת המחירים הוגנים ולא משתוללים כמו שצפוי היה לחשוב. לסיכום,אני מצטרף לממליצים ומאחל לכם בילוי מהנה לפחות כמו שהיה לנו.

הלכנו לחגוג את היומולדת של אישתי יחד עם כמה חברים במסעדת שגב אקספרס.והיא זאת שבחרה את המקום, והיא עשתה בחירה מצויינת לדעתי.הגענו למסעדה לא-באיחור לא-אופנתי, ואפילו הקדמנו, אז הכניסו אותנו לשדרת עצי הפלסטיק שחוצה את המסעדה לאורכה (ומגיעה למעשה עד המטבח).לאחר חמש דקות הביאו לנו מוחיטו (אני לא בטוח) להנעים את ההמתנה עד שנלך לשולחן.עוד חמש דקות עברו, ואז הובלנו לתוך החצר, שם התיישבנו בנוחות והתחלנו את הארוחה.למנה ראשונה לקחתי סביצ'ה בורי (על פי המלצת המלצר) - והיה ממש טוב.אישתי לקחה מרק חציל, וגם זה היה מצויין.לעיקרית לקחנו מנות שונות של פסטה, ולמרות שזה מוגש בקערה שנתפסת קטנה במבט ראשון, היה שם דיי והותר כדי להשביע.לקינוח לקחנו את שכבות וחלווה - פשוט מצויין. אולי הקינוח הכי טעים שאכלתי אי פעם.מלצרית יין פקדה את שולחננו לא פעם, ולא חזרה עם ידיים ריקות (כי הביאה יין).קצת יותר משעתיים של ארוחה מפנקת. לא הייתי מתנגד לחוויה דומה ביומולדת שלי.

וואי. איזה כיף היה שם. אווירה מאוד מיוחדת. המקום מאוד לא שיגרתי. יש שם עצים לא אמיתיים עם עלים לבנים, ספסלים, המלצרים לובשים לבוש מדליק, פשוט מיוחד. האוכל היה לי מאוד טעים, ואופן ההגשה עשה לי מאוד טוב. הלחם הוגש בצורה מיוחדת, הצלחות מעוצבות אחר מהרגיל.