שילה היא מסוג המקומות שאני מודעת לקיומם ויותר מכך, אני מודעת לצורך לפקוד אותם. ועדיין- למרות ששמעתי המלצות מיני המלצות, איכשהו, לא יצא לי לבקר שם. אולי בגלל ששמעתי שמעשנים שם, אולי בגלל ששמעתי שהאוכל שם הוא על טהרת פירות הים (איתם יש לי מערכת יחסים חמה אך קורקטית) ואולי בגלל שאף אחד לא טרח להזמין אותי.

ואז זה קרה. יוריקה, זומנתי. הגעתי. מבחוץ נראה כי ההמולה שם לא תעשה לי טוב. אומנם ראשון בערב, אבל כאילו לא משדרים הערב את האח הגדול (פרק כניסת הדיירים החדשים), דומה כי חצי ת"א על כל חתך הגילאים בחרה להתיישב דווקא שם- כולל בחוץ תחת תנורי החימום. כשנכנסנו נתבשרנו כי ככל הנראה אין מקום להוציא על בר הטאפאס. כהרגלי, מיד התעצבנתי. מה שנקרא "בר הטאפאס" התגלה כבר עונש, עם הגב לקהל והמבט לטבחים שהם אולי נאים, זריזים וטובי עיניים- אבל לא בהם חפצתי לשזוף עיני למרות שהם הפליאו לרקוח מנות מדוגמות ומושקעות. באסה איתם. לא בא לי לשבת עם הגב לחלל המקום, זאת כאשר בטבורה של המסעדה קיים בר מרשים ומפתה, עם ברזי בירה מגרים והמולת מבסוטים. התישבנו בכניעה בפינת העונש וקיבלנו תפריט ש...למען האמת די קיבע אותי למקום. כל מה שיכול לעלות על הפלאנצ'ה עלה שם ובכיף ומה שלא- הוגש חי בחיוניות מלאת עזוז, בתוספת מנות רציניות יותר ואפילו ארוחת טעימות יקרה בטירוף אבל מעניינת.

דבר ראשון בישרתי לאסרטיבי שאנחנו הולכים על יין הראל של קלו דה גת שהוגש שם בכוסות (גילוי נאות- זה לא היה ככה. למעשה ביקשתי גבעת החלוקים של צרעה שהיה חסר ואז האסרטיבי החליט שמה שאני אקח גם הוא יקח). בגזרה הלעיסה- בחרתי בפטריות על הפלאנצ'ה ובחציל עם קלאמרי והוא בחר בשרימפס עם ירקות (עגבניות וכיוב').  מבט חטוף לאחור גילה כי בבר המרכזי יש מקום. האסרטיבי לא היסס. קם ממקומו ושב עם בשורה- אנחנו משודרגים לביזנס. איזה אחלה מקום זה היה! לא רק על הבר אלא גם במקום הכי נכון והכי מדויק! ברמנית מחויכת בצורה קצת מוגזמת קיבלה את פנינו באושר, כאילו בואנו הוא הוא שעשה לה את הערב. מיד קיבלנו צלוחית עם משהו שנראה כמו טחינה והתגלה כמחית שעועית (יאפ) וצלוחית ירקות מוקפצים ופיקנטים. אח"כ הגיעו המנות שהיו טובות ויצירתיות מביס לביס.

העומס במקום, שקודם העלה לי קצת את הפיוז, נראה פתאום כידידותי במיוחד ומנעד הגילאים הרחב על הבר כמו גם העיניים שננעצו בי על ידי בני הגיל השלישי נתן לי להרגיש במקום הנכון. היו שם צעירים בתעודת הזהות וצעירים ברוחם. בוגרים ולמעלה מזה. היה שם טעים, מרווה אלכוהולית, מפתה ובעיקר היה שם משהו שנתן לי הרגשה שאני חייבת לשוב ולטעום מנות אחרות, למרות, חרף ובגלל מערכת היחסים שלי עם מאכלי הים, כי היה ויש שם מה לאכול ובהחלט מה לשתות. לא ניסינו את הקינוחים, לא ניסינו את הסביצ'ה.

נתתי לצעירים וגם לבני הגיל השלישי לסקור אותי בצאתי, ובליבי קיוויתי שהם חושבים- אם היא פה- אז אנחנו במקום של קולים גזעיים! מגניביישן...