גיליס
היינו ביום שישי האחרון לקראת השקיעה. התפאורה הייתה מושלמת - אחלה מזג אוויר, שעת שקיעה, רעב שנבנה כל היום וואנרגיות טובות של אחרי רכיבה על אופניים. זו לא פעם ראשונה שאנחנו יושבים בגיליס, ברוב הפעמים נהננו מאוד. לא הפעם. לא ברור לי אם זה בגלל שזו הייתה שעה שבין משמרות. המלצריות היו קרות על גבול האנטיפטיות. הסטייק הגיע פעם אחת עשוי מידי ופעם שניה קר. שכחו להביא את הרוטב והסודה הייתה חמה. בקיצור אכזבה. כשהאתר הזה יקבל את הבמה הראויה לו. אכזבה שכזו תסתיים בארוחת פיצוי ע"י הספק.
המשך...

יועזר בר יין
אחד מהמקומות האלה, שממש קשה לכתוב חוות דעת שתשקף נאמנה את המקום.בכל זאת,המקום נמצא בסימטה צדדית ע"י כיכר השעון ביפו.אווירה - כשנכנסים יש הרגשה מיוחדת שהגעת למערה מעוצבת. המקום אפלולי ומעוצב בצורה אקלקטית שמצליחה באופן מפתיע לשמור על קו - אותו אפשר, לאהוב או לא לאהוב - לפי טעמכם (או העדרו).מחיר - המסעדה נמצאת בטווח היקר ביותר שאני מכיר בישראל. ארוחה שכוללת שלוש מנות ויין תעלה לא פחות משלוש מאות ש"ח לסועד.סוג אנשים - יחסית למחירים האנשים לא נראים פלצנים כלל ועיקר. רוב האנשים מגיעים בג'ינס, הקהל נוטה לכיוון האנגלו סקסי עם נגיעות של אנשים שהם כבר פוסט פלצנים - אנשים שלא צריכים, דרך הלבוש - להוכיח לאף אחד כלום.שירות - בינוני למסעדה נורמלית. לא טוב למסעדה ברמת מחירים כזו. אף אחד לא עושה את האקסטרה מייל שמצופה ממלצר במקום כזה. סיימת מנה - ישאירו את הצלחת עשר דקות על השולחן. סיימת לאכול - לא יביאו קיסמים. הזמנת אספרסו ומנה אחרונה - יביאו אותם בהפרש של 5 דקות אחד מהשני.אוכל - מעולה. לדעתי, אחת ממסעדות הבשרים הטובות בארץ. מישהו שם יודע לייצר מערכת יחסים מצוינת עם הבשרים אותם הוא מגיש, וזה מתחיל בבחירה של חומר הגלם ומסתיים בדרך בה הוא נעשה. אין הרבה מקומות (בארץ) עם רמת בשר שכזו.הפעם פסחנו על ראשונות ויין וקפצנו ישר לעיקריות.מנת אנטריקוט 250 גר' - 177 ש"ח. וכאן מתחילה הבעיה. המנה מצוינת אבל המחיר שערורייתי. ת'כלס, אפשר להגיד שזו מנה סובייקטיבית. כל אחד יחליט באם מתאים לו לשלם מחיר כזה על סטייק קטן ומאוד מאוד טעים.נקניקיית יועזר, נקניקיה גדולה - 88 ש"ח. שוב, מנה טעימה מאוד ויקרה להחריד - בל נשכח שזו נקניקיה!מנה אחרונה, הזמנו מרציפנים שנעשים במקום. 32 ש"ח לשש חתיכות קטנות מאוד של מרציפן. היה טעים. לסיכום: למי שהפרוטות מצויות בכיסו. מישהו שמוכן להוציא המון כסף על מסעדה שהאוכל בה שווה את זה, אבל - כל השאר לא!
המשך...

מסעדת הבוקרים
באחד מהטיולים שלי בצפון, טיול שעמד תחת נושא קולינרי מובהק (כלומר הטיול התחיל מחיפוש מקום לאכול בו ארוחת בוקר, לאחר מכן החיפוש כוון למקום בו אפשר לקנות זיתים וגבינות ביתיות). מצוידים בגבינות ב-200 שקל (צריך לדעת איך לסדר אותן בחנות כדי שיראו מספיק אוטנטיים כדי שתל אביביים רודפי האוטנטיות כמונו יסכימו להוציא סכומים כאלה על גבינות), זיתים ו- 10 ליטר של שמן זית המשכנו בחיפוש אחרי מקום לאכול בו סטייק רמת גולני עסיסי ועדיף מפרות שגדלות וקירבת המסעדה.   אז בתור אדם שחובב את האווירה לפני שהוא אוהב את האוכל (ו-2 האהבות האלה חייבות להיקשר בחיבור צפוף אחרת לא תופג הנאה מלעיסה) אני חייבת לציין, שהאווירה שם הייתה של עיזבון, של משהו נטוש, נשכח ולא מעודכן. אולי זה נבעה מכך שהגענו שלם בשעה 1 בצהריים באמצע שבוע בחודש אוגוסט, יכול להיות, אבל ריח של אימפריה שנפלה עמד באוויר לא משנה באיזה צד של  המסעדה ניסינו לבדוק אותו. בשביל להיות בטוחה שאני במקום הנכון ווידעתי עם החבר שזוהי אכן המסעדה האגדית והפרות שאנחנו הולכים לאכול אכן גדלות פה באזור. טוב אז לא טעינו בדרך זאת אכן הייתה המסעדה הנכונה.   אז ככה, המלצרית הצעירונת (ציפיתי למישהו יותר מבין בבשר עם כרס וסינר ארוך) לבושה בחולצת T עם הלוגו של המסעדה נראתה ממש משועממת כי לא היה אף אחד במסעדה. המסעדה... איך אני אגיד את זה, שידרה כי הזמן בה עצר ב-1980. לא מצאנו מלחיה ופלפליה ראויים לבשר (שלא לדבר על מלח גס שלאחרונה יותר ויותר מסעדות מגישות עם הבשר), לא סכום שאפשר להגדיר אותו כנורמאלי ולא סכינים מושחזים כראוי, הכול היה חצי מקצועי חצי חובבני. היה סוג אחד של יין (אותו בקבוק יין עמד על כל שולחן במסעדה בצורה מאוד פרסומית פרובוקטיבית) והיו רק 2 סוגי בירות (והברז של החבית עמד לו ללא שימוש מבודד על דלפק הבר). לא היה באווירת המסעדה שום דבר שהראה על התייחסות רצינית לאוהבי הבשר. ציפייתי למצוא היכל בשרים דרום ...
המשך...

האדסון בראסרי
הגענו בשעה 20:30 לקבלת פנים מעירת פנים של מארחת אלגנטית בעמדתה היפה שמול דלת הכניסה. מהמראה בתוך מסגרת עצומה שתלויה ברוב פאר מעליה בהו בנו שני הפרצופים המורעבים ומלאי הציפייה שלנו. הובילו אותנו לשולחן אובאלי במרכז המסעדה שמסביבו נרשמה נוכחות מוגברת של משפחות רבות משתתפים ומנהלים מכופתרים שניהלו שיחות עסקים מהולות ביין, אף לא זוג אחד נוסף מלבדנו. כיוונתי את שמיעתי הרגישה.... ונדהמתי לגלות כי למרות העומס שהיה בתוך המסעדה, בכלל לא היה בה רעש (אפילו היה אפשר לשמוע את מוזיקת הרקע). חשבתי לעצמי, שכנראה טמון איזה סוד בגובה התקרות או שאולי אלה הקירות, שקושטו על ידי "קוביות" טקסטיל רך בצבעים חמים, שאחראים על כך, לא יודעת, אבל היה מאוד נעים שם. מנורות לבנות עגולות שתלויות מהתקרה באמצעות חוט חשמל ארוך מפזרות את האור בצורה נעימה לנשמה ולקיבה וסידור השולחנות בצורה שיוצרת "נישות" מעניק אינטימיות פרטית גם אם אתם ממש במרכז המסעדה כפי שהיינו אנחנו.   בהתחלה נשנשנו את מקלון הלחם שהגיעה לשולחן בתוך שמפנייר קטן. לחם השיפון, היה חמים ובשילוב עם חמאה הפיץ בפה טעם של פחמימה נהדרת. למנה הראשונה הזמנתי שרימפס ברוטב חמאה ושום (42 ₪). השרימפס הגיעו לשולחן בתוך צלחת לבנה בעלת שוליים ענקיות וטעמם היה נפלא. הרוטב שאירח אותם ניחן בסמיכות הנכונה, בצבע חום בהיר יפיפה ובטעם המדגיש את הטריות של השרימפס. חבל רק שהמנה הייתה קטנה מדי. בן זוגי אכל פטריות במחבט עם עלי תרד ברוטב טריאקי ופרמזן (45 ₪), שהיו פשוט נהדרות. מנה מאוד יפה של מבחר פטריות יער חתוכות גס, פטריות אנוקי קטנטנות ופטריות שמפיניון שלמות עטופות בטעם הטריאקי המתקתק המהול בארומה גבינתית חריפה של הפרמזן ושילוב התרד במנה היה מפתיע ומרענן את טעמן של הפטריות.   ואז הגיעו הכוכבים האמיתיים של הערב שלשמם התכנסנו, הבשרים! אני בחרתי בסטייק סינטה "מנהטן" במשקל 453 גרם (159 ש"ח). אני בדרך כלל נוטה להתאכזב מסינטה, אבל בהדסון המנה הזאת קיבלה המלצות חמות מאוד מהמלצרית ולפי החיוך שנמרח על שפתיה כשהזמנתי ...
המשך...