באלה
לבאלה הגעתי בעקבות המלצה של כמה חברות איתן הגעתי, שגררו אותי לשם בטוענת "פעם שעברה רקדנו על הבר, זה לא יכול להיות רע". אז הלכתי. אחת מהן הזהירה שהסלקציה קפדנית למדי ונוטים לבקש תעודת זהות גם מבני שלושים פלוס, אבל עברנו את הדורמן בקלות יחסית. המקום היה מלא אבל לא מדי, בהתחשב בעובדה שמדובר באחת בלילה במוצאי שבת. התיישבנו על הבר, השתיה הגיעה מאוד במהירות (בעיקר בשלב של השוטים) אבל האוכל התעכב יותר מדי. אולי חצי שעה עד שהגיע האדממה... המוסיקה הייתה מעולה והאווירה הייתה סקס אפילית בסטייל קיבוצניקי. למען ההמחשה, השיר שהכי מזוהה עם המקום הוא "הכוכב של מחוז גוש דן" של אהוד בנאי. מהרגע שנכנסנו ועד שהלכנו השמיעו אותו שלוש פעמים. בשתיים אנשים כבר רקדו על הבר. אני חייבת לציין שמהרושם הראשוני לא ציפיתי ליותר מדי מהמקום, בכל זאת, תמונות של בהמות טיבטיות ומגפי בוקרים על הקיר. אבל הופתעתי לטובה. הדי ג'יי היה לגמרי "מחובר" וקלט את הקהל במדויק. הסגנון הכללי נע בין החברים של נטאשה- להקת הנח"ל- שלמה ארצי. כל נותני השירות החל מהמלצרית וכלה בברמנית והבעלים היו זמינים, שירותיים ובעיקר חייכניים.
המשך...