קבעתי עם ידיד, הוחלט על תאריך, עכשיו נותר רק להחליט על המקום, מכיוון שהשבוע יש שבוע גורמה של מעריב, החלטנו על אחת המסעדות ברשימה – פויקה.
פויקה נמצאת ברחוב קטן בתל אביב שמסתבר שהוא נמצא בדיוק מאחורי תיאטרון גשר.
המסעדה לא גדולה במיוחד, עם בר גדול באמצע ושולחנות מסביב.
המסעדה מעט חשוכה מדי לטעמי, אולי אם הייתי בסיטואציה רומנטית, זה היה נראה לי יותר.
רוב השולחנות הם שולחנות גדולים, לכן החושך מעט מיותר לדעתי.
המסעדה נפתחת בשעה 19:00, הזמנו מקומות ל – 19:30, הגענו בדיוק בזמן, לאחר שמצאנו חנייה (לא קל באזור).
התיישבנו לנו וקיבלנו את התפריט הרגיל תפריט שבוע הגורמה.
ביקשנו מהמלצר לא להוציא לנו את העיקריות עד שנבקש ונענינו בחיוב ובחיוך.
אז מה היה לנו שם ?
מנות ראשונות:
סטיב לקח את מנת הקלמרי – קלמרי קריספי, מוגש עם מטבל מנגו חריף וסלט עגבניות פיקנטי, הגיעה צלחת עם כמות מכובדת של קלמרי על מצע של סלט העגבניות.
סטיב מסר שהקלמרי בסדר, לא ממש לעניין לדעתו שהגישו גם את הראשים ושהסלט מעט עייף, אבל בסדר.
אני לקחתי פטה כבד – פטה כבד עם מרמלדת עגבניות שרי, מוגש עם קראנצ'י טוסט.
בצלחת שלי היה מלבן לא גדול של פטה כבד, עליו שלוש אצבעות של טוסט והמון המון המון פלפל גרוס על כל הצלחת, בנוסף, עגבניית שרי אחת עם נוזליה.
הפטה היה בסדר, לא מספיק מעודן לדעתי, אצבעות הטוסט היו מועטות מדי לעומת הפטה.
ביקשנו עוד וקיבלנו.
בהפסקה היזומה שעשינו לנו בין המנות הראשונות לעיקריות, דיברנו על הכל מהכל, אמרתי לסטיב שהבלוג שלי עובר שינוי ושכל החברים שלי בוחרים לעצמם שם בדוי וביקשתי ממנו לבחור שם לעצמו.
הוא בחר סיוון, אמרתי לו הולך, אחרי מחשבה, החלטתי שקצת קשה יהיה לי לכתוב, ידיד שלי סיוון.
אחרי מחשבה נוספת, הוא החליט על סטיב.
שאלתי אותו האם מדובר בסטיב אוסטין, האיש ששווה מיליונים...
הוא צחק ואמר שדווקא הוא התכוון לסטיב ג'ובס – מנכ"ל אפל.
חייכתי וככה נולד לו סטיב.
לעיקריות בחרנו:
פויקה צ'ילי קון קרנה – קדירת בשר אדום ושעועית שחורה בתיבול פיקנטי, על מצע אורז בר ואורז מלא.
הגיעה צלחת ועליה ערימת אורז והמון שעועית ומעט מאד בשר.
האורז היה תפל והאוכל עצמו שהיה אמור לתת טעם לאורז גם לא היה מספיק מתובל, במיוחד שכתוב בתיבול פיקנטי.
סטיב ביקש רוטב חריף, קיבל צלוחית עם נוזל כתמתם, נמסר שהוא לא חריף בכלל.
סטיב הוא בחור מאד רציני בענייני מזון ואם הוא השאיר חצי מנה, המצב שלה לא היה טוב ...
אני בחרתי שניצל פויקה – שניצל שייטל קריספי, מוגש עם איולי חרדל ופירה תפוחי אדמה מדורה.
הוגשה לי צלחת ענק שחצייה מקושטת בפסים של רוטב איולי ובחצייה השני, 2 כפות פירה ועליו שני נתחים של השניצל.
כל המנה סבלה מעודף פלפל שחור שנתן חריפות מוגזמת.
הפירה היה מלא גושים של תפוחי אדמה, שלא הצלחתי למעוך אותם עם המזלג מכיוון שהיו קשים.
השניצל היה טעים בחלקים שהצלחתי לחתוך עם הסכין.
את החלקים שלא הצלחתי לחתוך עם הסכין, פשוט לא אכלתי.
המנה היא לא מנה גדולה ויצא שהשארתי יותר מחצי מנה על הצלחת.
המלצר שפינה לנו לא התעניין מדוע הצלחות שלנו היו במצב הזה.
לקינוח ניתן היה לבחור אחד משני קינוחים, אף אחד מהם לא היה לטעמי, החלטנו לקחת קינוח נוסף במחיר מופחת.
הקינוחים:
אמרולה – קציפת ליקר אמרולה, קרמבל חמאה ופירות יער – סטיב אמר שסוף סוף משהו טעים לו בארוחה הזו, מנה מוצלחת.
תותים = פרוסות תותים טריים עם קצפת – ברור שהיה לסטיב טעים, איך אפשר לטעות עם תותים וקצפת.
הקינוח הנוסף שהזמנו היה השוקונגו (21 ₪ במקום 42 ₪) – סופלה שוקולד ברוטב גנאש לבן מוגש בפויקה לוהט.
על הסופלה של פויקה שמעתי מהרבה מקורות וההגדרה הרווחת הייתה: to die for, כך שחיכיתי לטעום מן המעדן המדובר.
הגיע הפויקה הלוהט ומתוכו עלה ריח השוקולד.
טעמתי ביס ראשון מהאמצע, לא יודעת אם זו הכוונה, אבל 80 אחוז מהעוגה הוא במרקם ובטעם של דני מחומם.
החלקים שנאפו, היו טובים יותר, הייתי צריכה למצוא את החלקים שהיו עשויים במידה הנכונה, לא יבשים מדי ולא פודינג.
מנה עם פוטנציאל, אבל לא הגיעה מבחינתי לארץ המובטחת, גם סטיב חש כמוני.
עוד סטיב שתה בארוחה זו פעמיים בירה, פעם חצי ופעם שליש.
ביקשנו חשבון, 229 ₪, שילמנו ויצאנו מן המסעדה עם ההחלטה שאין טעם לחזור.
הציון שלי 2.75 מתוך 5.
סקלת הציונים לביקורות האוכל:
1 – גרוע
2 – סביר / בסדר
3 – טוב
4 – טוב מאד
5 – מעולה