קבעתי עם ידיד, הוחלט על תאריך, עכשיו נותר רק להחליט על המקום, מכיוון שהשבוע יש שבוע גורמה של מעריב, החלטנו על אחת המסעדות ברשימה – פויקה.

פויקה נמצאת ברחוב קטן בתל אביב שמסתבר שהוא נמצא בדיוק מאחורי תיאטרון גשר.

המסעדה לא גדולה במיוחד, עם בר גדול באמצע ושולחנות מסביב.

המסעדה מעט חשוכה מדי לטעמי, אולי אם הייתי בסיטואציה רומנטית, זה היה נראה לי יותר.

רוב השולחנות הם שולחנות גדולים, לכן החושך מעט מיותר לדעתי.

המסעדה נפתחת בשעה 19:00, הזמנו מקומות ל – 19:30, הגענו בדיוק בזמן, לאחר שמצאנו חנייה (לא קל באזור).

התיישבנו לנו וקיבלנו את התפריט הרגיל תפריט שבוע הגורמה.

ביקשנו מהמלצר לא להוציא לנו את העיקריות עד שנבקש ונענינו בחיוב ובחיוך.

אז מה היה לנו שם ?

מנות ראשונות:

סטיב לקח את מנת הקלמרי – קלמרי קריספי, מוגש עם מטבל מנגו חריף וסלט עגבניות פיקנטי, הגיעה צלחת עם כמות מכובדת של קלמרי על מצע של סלט העגבניות.

סטיב מסר שהקלמרי בסדר, לא ממש לעניין לדעתו שהגישו גם את הראשים ושהסלט מעט עייף, אבל בסדר.

אני לקחתי פטה כבד – פטה כבד עם מרמלדת עגבניות שרי, מוגש עם קראנצ'י טוסט.

בצלחת שלי היה מלבן לא גדול של פטה כבד, עליו שלוש אצבעות של טוסט והמון המון המון פלפל גרוס על כל הצלחת, בנוסף, עגבניית שרי אחת עם נוזליה.

הפטה היה בסדר, לא מספיק מעודן לדעתי, אצבעות הטוסט היו מועטות מדי לעומת הפטה.

ביקשנו עוד וקיבלנו.

בהפסקה היזומה שעשינו לנו בין המנות הראשונות לעיקריות, דיברנו על הכל מהכל, אמרתי לסטיב שהבלוג שלי עובר שינוי ושכל החברים שלי בוחרים לעצמם שם בדוי וביקשתי ממנו לבחור שם לעצמו.

הוא בחר סיוון, אמרתי לו הולך, אחרי מחשבה, החלטתי שקצת קשה יהיה לי לכתוב, ידיד שלי סיוון.

אחרי מחשבה נוספת, הוא החליט על סטיב.

שאלתי אותו האם מדובר בסטיב אוסטין, האיש ששווה מיליונים...

הוא צחק ואמר שדווקא הוא התכוון לסטיב ג'ובס – מנכ"ל אפל.

חייכתי וככה נולד לו סטיב.

לעיקריות בחרנו:

פויקה צ'ילי קון קרנה – קדירת בשר אדום ושעועית שחורה בתיבול פיקנטי, על מצע אורז בר ואורז מלא.

הגיעה צלחת ועליה ערימת אורז והמון שעועית ומעט מאד בשר.

האורז היה תפל והאוכל עצמו שהיה אמור לתת טעם לאורז גם לא היה מספיק מתובל, במיוחד שכתוב בתיבול פיקנטי.

סטיב ביקש רוטב חריף, קיבל צלוחית עם נוזל כתמתם, נמסר שהוא לא חריף בכלל.

סטיב הוא בחור מאד רציני בענייני מזון ואם הוא השאיר חצי מנה, המצב שלה לא היה טוב ...

אני בחרתי שניצל פויקה – שניצל שייטל קריספי, מוגש עם איולי חרדל ופירה תפוחי אדמה מדורה.

הוגשה לי צלחת ענק שחצייה מקושטת בפסים של רוטב איולי ובחצייה השני, 2 כפות פירה ועליו שני נתחים של השניצל.

כל המנה סבלה מעודף פלפל שחור שנתן חריפות מוגזמת.

הפירה היה מלא גושים של תפוחי אדמה, שלא הצלחתי למעוך אותם עם המזלג מכיוון שהיו קשים.

השניצל היה טעים בחלקים שהצלחתי לחתוך עם הסכין.

את החלקים שלא הצלחתי לחתוך עם הסכין, פשוט לא אכלתי.

המנה היא לא מנה גדולה ויצא שהשארתי יותר מחצי מנה על הצלחת.

המלצר שפינה לנו לא התעניין מדוע הצלחות שלנו היו במצב הזה.

לקינוח ניתן היה לבחור אחד משני קינוחים, אף אחד מהם לא היה לטעמי, החלטנו לקחת קינוח נוסף במחיר מופחת.

הקינוחים:

אמרולה – קציפת ליקר אמרולה, קרמבל חמאה ופירות יער – סטיב אמר שסוף סוף משהו טעים לו בארוחה הזו, מנה מוצלחת.

תותים = פרוסות תותים טריים עם קצפת – ברור שהיה לסטיב טעים, איך אפשר לטעות עם תותים וקצפת.

הקינוח הנוסף שהזמנו היה השוקונגו (21 ₪ במקום 42 ₪) – סופלה שוקולד ברוטב גנאש לבן מוגש בפויקה לוהט.

על הסופלה של פויקה שמעתי מהרבה מקורות וההגדרה הרווחת הייתה: to die for, כך שחיכיתי לטעום מן המעדן המדובר.

הגיע הפויקה הלוהט ומתוכו עלה ריח השוקולד.

טעמתי ביס ראשון מהאמצע, לא יודעת אם זו הכוונה, אבל 80 אחוז מהעוגה הוא במרקם ובטעם של דני מחומם.

החלקים שנאפו, היו טובים יותר, הייתי צריכה למצוא את החלקים שהיו עשויים במידה הנכונה, לא יבשים מדי ולא פודינג.

מנה עם פוטנציאל, אבל לא הגיעה מבחינתי לארץ המובטחת, גם סטיב חש כמוני.

עוד סטיב שתה בארוחה זו פעמיים בירה, פעם חצי ופעם שליש.

ביקשנו חשבון, 229 ₪, שילמנו ויצאנו מן המסעדה עם ההחלטה שאין טעם לחזור.

הציון שלי 2.75 מתוך 5.

סקלת הציונים לביקורות האוכל:

1 – גרוע

2 – סביר / בסדר

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מעולה

ראיתי שהתחיל שבוע הגורמה של מעריב, המבצע מציע ארוחות במחיר של 79 ₪.

הארוחה כוללת מנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית לבחירה וכמובן מנה אחרונה לבחירה.

ראיתי שגם שלוותה, שנמצאת במרחק הליכה של 2 דקות מ"קום איל פו" ששם היינו, משתתפת במבצע.

הצעתי לג'יל שנלך לשלוותה, כי ראיתי שיש להם בתפריט מרק בצל ודווקא בא לי והיא הסכימה בשמחה.

צעדנו להנאתנו לשלוותה, שם קיבלנו אותנו בחיוך, הגישו לנו את התפריט של המסעדה וגם את התפריט של שבוע הגורמה, הדבר מאד מצא חן בעיניי.

ואכן, לאחר בחינת התפריט הרגיל ותפריט שבוע הגורמה, החלטנו על שבוע הגורמה.

שתינו בחרנו למנה ראשונה את המרק בצל.

המרק הגיע בקערה גדולה, בטמפרטורה הנכונה והקרוטונים הוגשו בפנכה בצד, נקודה לזכותם.

המרק היה טעים, הייתה בו מעט חריפות מצטברת, אבל לא משהו שמאד הפריע.

המרק היה טעים וטוב, הבצלים היו מקורמלים כמו שצריך ורכים כמו שצריך.

עוד המרק תובל בטימין, מלח שחור והרבה פרוסות שום צפו להן בהנאה בתוך המרק.

לעיקריות, בחרנו:

אני, סטייק פרגית – בגריל מוגש בתוספת פירה תפוחי אדמה ועגבנייה צלויה.

קיבלתי צלחת גדולה עם 3 נתחי פרגית ופלחי תפוחי אדמה ורבע עגבנייה צלויה, שאלתי את המלצרית, לגבי הפירה, היא התנצלה שאין ושאלה, האם ארצה תוספת אחרת, בחרתי בצ'יפס.

לזכותם ייאמר שהיא לא לקחה לי את הצלחת, הורידה לי את תפוחי האדמה, היא השאירה לי את הצלחת ואמרה שתוציא לי צ'יפס בנפרד.

הפרגית הייתה רכה, עסיסית, מתובלת כהלכה בתיבול משלים ולא משתלט.

הייתה מעט שומנית לטעמי, אבל ככה זו פרגית, בגלל זה, בדרך כלל, אעדיף חזה עוף ולא פרגית.

הצ'יפס שהוגש לי היה מצוין.

קראנצ'י מבחוץ ורך מבפנים, ולא השאיר תחושת שומניות בידיים לאחר אכילתו.

צ'יפס טעים שאכלתי אותו עם שקיות מיונז שהוגשו לשולחן, חזרה לבייסיקיס.

ג'יל בחרה במנת כבד עוף וניוקי – מוקפצים עם ירקות ובצלים מקורמלים.

הגיעה צלחת גדולה, עם כמות יפה של כבד, בצלים, עגבניות צלויות אפילו תאנה הייתה שם וכמובן ניוקי.

הניוקי היו מהסוג הקנוי והפשוט, אבל ההקפצה עם הירקות והכבד נתנו להם טעם מוצלח.

ג'יל מסרה שהכבד עשוי במידת צלייה נכונה וטעים מאד.

הקינוחים היו מגזרת קינוחי האצבע שמאד פופולאריים היום ובצדק.

אני בעד שהרבה מסעדות יאמצו את האופציה הזו.

לא הייתה אופציה להזמין את נקודת השוקולד, אז בחרנו בשני הקינוחים האחרים שניתן היה להזמין.

עוגת גבינה פירורים, הגיעה צלחת גדולה עם עיטור ועוגה קטנה בקוטר של 3 ס"מ, עיגול בצק למטה ולמעלה ובאמצע הגבינה.

פה נרשמה אכזבה, הגבינה הייתה ג'לטינית מדי, עם הרבה מדי גרידת לימון והבצק היה רטוב, השארנו את המנה פחות שני ביסים.

עוגת שוקולד חמה, גם כאן הגיעה צלחת גדולה עם עיטור ועוגה קטנה בקוטר של 3 ס"מ.

העוגה חוממה במיקרו והפכה ליבשושית, אכלנו כל אחת ביס מהאמצע שהיה מעט יותר רך וגם פה השארנו.

בסך הכל, החוויה מוצלחת, אני בעד שינקו את החלונות שם, זה יכול לעזור לראות את הים.

השירות טוב, לא מציק וחייכני.

יש כאן תמורה טובה למחיר (VFM).

הציון שלי 3.2 מתוך 5.

סקלת הציונים לביקורות האוכל:

1 – גרוע

2 – סביר / בסדר

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מעולה

פעם מזמן, לפני כחצי שנה, ג'יל ואני קבענו לנו חצי יום כיף, קבענו ארוחת בוקר בגיליז וטיפול פנים בכולה, ספא נשים במתחם קום איל פו.

ג'יל הייתה מאד מרוצה מטיפול הפנים שלה, אני לא הייתי מרוצה, המטפלת כל הזמן יצאה מהחדר, לא קיבלתי את הטיפול על פי הפירוט באתר ובכלל, הטיפול היה מאד לא מקצועי לדעתי.

ג'יל עודדה אותי להתלונן בקבלה ואכן שטחתי טענותיי מול האחראית שם.

לאחר כשעה התקשרו אלי שיש לי שובר לטיפול פנים מקוצר כפיצוי, הגעתי למקום לקחתי את השובר והבחורה אמרה לי, בפעם הבאה תבקשי את המטפלת הראשית, היא מעולה וגם אחראית על כל הקוסמטיקאיות.

מכיוון שתוקף השובר עמד לפקוע, ג'יל ואני שוב קבענו לנו, הפעם ערב של כיף.

קבענו לנו בכולה ואמרנו אחר כך נזרום.

הגעתי בשעה היעודה, ג'יל אחרה כמה דקות, אז לא יצא לנו להיפגש.

בקבלה ביקשו ממני את השובר, נתנו לי נעליים אקולוגיות להחלפה.

קצת הפריע לי שלא קיבלתי מפתח לתא והייתי צריכה להסתובב עם התיק.

לקחה אותי המטפלת המקסימה לחדר הטיפולים.

הטיפול היה מצוין, החומרים שהיא שמה לי לא גרמו לי לגירויים, בזמן המסכה קיבלתי עיסוי כתפיים וצוואר, בזמן המסכה השנייה, קיבלתי עיסוי ידיים וכפות רגליים.

הטיפול היה פשוט נפלא ומקצועי.

קמתי לי באיטיות, חיכתה לי כוס מים והמטפלת ביקשה ממני לקחת את הזמן ולנוח מעט.

פגשתי את ג'יל בעמדת מריחת הלק, קשקשנו מעט, אחר כך היא הועברה לעמדת ייבוש הלק וגם שם המשכנו לקשקש.

לפתע ראיתי את המטפלת עוזבת, קראתי לה אמרתי תודה רבה ונתתי לה טיפ.

כולה הוא מקום של נשים עבור נשים, הוא מעוצב בנועם ומשדר רוגע ונעימות.

בכלל, כל המתחם מאד נעים ומזמין.

קצת מפריע לי באופן אישי ההתייחסות לכל נושא התשלום שתמיד מתבצע מראש ובצורה קצת צורמת בניגוד למקומות אחרים בהם ביקרתי, שם תמיד כשאתה אחרי הטיפול, מלא נועם, מגיע שלב החיוכים והתשלום ברצון.

הציון שלי 4.5 מתוך 5 (הורדתי 0.5 על ההתנהלות של הקבלה)

לט' יש יום הולדת :)

ט' חגגה בשבוע שעבר יום הולדת, כמיטב המסורת, יוצאים לארוחת ערב.

ברחוב מונטיפיורי (36), עומד לו בניין בצבע כתום חום, עיצוב יפה, אבל, האמת, הצבע לא הטעם שלי.

אחרי הכניסה, התנגן לי בראש השיר:

" אם מתחשק לך לפעמים

  לפתוח לרגע את דלת הקסמים

  בוא ואתן לך מפתח

  תיכנס ותהייה אורח "

ככה בדיוק מרגישים כשנכנסים להוטל מונטיפיורי.

כל המלצרים במקום, לבושים בתלבושת אחידה אלגנטית של חולצה מכופתרת, מכנסיים מחויטים, כולל חגורה, בצבע שחור כמובן.

המקום בנוי בצפיפות, כמו שאר המקומות של רותי ומתי ברודו, אבל אצלם זה נסלח.

המלצר שלנו, הזורו הפרטי שלנו, היה חביב ומקסים במיוחד, הוא שאל אותנו מה נרצה לשתות.

ט' בחרה במוחיטו ( - 40 ₪), אני כמובן רציתי מים.

תוך כדי ההסברים של המלצר שלנו, הגיע לשולחן המוחיטו, ט' אמרה שהוא משובח.

עוד, בזמן ההסברים, הגיעו לשולחן ע"ח הבית, פלוטים חמים חמאה.

אמרתי לט' שזה דווקא מוצא חן בעיני, המלצר שלנו יעמוד לידינו והמנות תגענה כבמטה קסם לשולחן.

התלבטנו רבות, ולבסוף, החלטנו על המנות הראשונות הבאות:

נאמס קטנים "CHA-GIO" (42 ₪) – דפי אורז ממולאים בכל טוב, בשר לבן קצוץ, שרימפס קצוץ, ירקות קצוצים ועוד מיני עלים למיניהם, במנה מוגשים 4 נאמס קטנטנים, ערימה של עלי חסה ועלי נענע וקערית עם רוטב חריף במיוחד.

המנה, מנה טובה, לי היא הייתה מעט חריפה, אבל מנה מוצלחת ביותר.

הפלוטים היו חמים, החמאה הייתה קרה, אבל נוחה למריחה.

קרפצ'יו דג היום – פרידה (52 ₪) – המנה הוגשה על צלחת גדולה, עם דפים דקיקים של הדג פרידה, ט' מסרה שהמנה משובחת ביותר, מתובלת כמו שצריך.

המנות העיקריות:

לבסוף, ט' בחרה פילה בקר וכבד אווז, "טורנדו רוסיני" (156 ₪), פילה בקר, המוגש עם פיסה של כבד אווז מלמעלה, על מצע של תפוחי אדמה ובקישוט של ציר בקר, יין, אניס וענבים.

ט' וידתה שוב ושוב שהמלצר הבין שהיא רוצה את הסטייק בלו ושאכן יודעים במטבח איך להכין סטייק בדרגה של בלו.

הזורו הפרטי שלנו, הבטיח לה שמטבח יודעים להכין בלו כמו שצריך, הבטיח וקיים.

הגיעה צלחת גדולה, סטייק עם כבד אווז מעל, יושבים על כתר מנייר ובעיטור ענבים, שמחנו שהאניס לא ממש מורגש.

ט' התמלאה באושר קולינרי, כאשר ראתה שהסטייק המדמם שלה עשוי במידה הנכונה.

מסתבר שהנייר אלו תוספת תפוחי האדמה, ט' שאלה את המלצר על הנושא והוא מיד אמר לה שהוא יוציא לה מייד תוספת נוספת, ט' בחרה בפירה, לא חויבנו על הפירה.

הסטייק היה משובח, הכבד אווז היה נפלא ואפילו תפוחי האדמה היו ספוגים ברוטב וטעמם היה פשוט נפלא.

אחרי שט' סיימה את המוחיטו, היא התפנתה לבחור קוקטייל נוסף.

אחרי התדיינות, נבחרה ,מרגריטה רימונים (42 ₪), שהתקבלה אצל ט' פחות טוב, היא מסרה שהיא לא ממש מוצלחת.

למנה העיקרית, בחרתי אני בקריספי צ'יקן וייטנאם (74 ₪), עוף מתובל ומטוגן עם רוטב סויה, למון גראס ומיני תבלינים.

הגיע צלחת עם עוף גדול, חתוך בסכין, כולל העצמות, על מצע של רוטב סויה, למון גראס ובצד צלוחית עם סויה מתובלת, אני בחרתי בתוספת פירה.

הפירה היה רך, נימוח, עם השילוב הנכון בין תפוחי אדמה, שמנת וחמאה, הם הצליחו לעבור אפילו את עצמם ואני מדברת כמובן על הפירה האלילי של הקופי בר.

העוף עצמו פחות מצא חן בעיני, לא באמת אכלתי אותו, הוא היה לי מעט יבש.

המלצר שלנו ניגש ושאל אותי למה אני לא אוכלת.

אמרתי לו שהעוף מעט יבש, המלצר רצה להחליף לי את המנה, אמרתי לו שזה בסדר.

הוא התעקש והביא את האחראית לשכנע אותי להחליף את המנה.

לא רציתי, רציתי כבר לעבור לקינוחים.

בגזרת הקינוחים, הזורו שלנו, פירט לנו את המנות האחרונות.

ט' בחרה בסורבה פירות (28 ₪), לימון ותות.

הגיעה כוס מרטיני עם שני כדורי סורבה, ט' אמרה שהלימון מצוין לימוני כמו שצריך ואילו התות מר מאד באופן לא ברור ושאלה אותי האם ייתכן שזה לא תות ? אולי אשכולית אדומה ?

אמרתי לה שלדעתי אמרו תות, כשזורו בא לראות מה שלומנו, ט' שאלה האם בטוח זה תות.

זורו ענה שכן, אבל הוא יביא עוד כדור לימון, אין בעיה, ט' אמרה שלא צריך, גם את זה היא לא תסיים, אבל זה לא עניין אותו.

פתאום הגיעה כוס מרטיני נוספת, עם כדור סורבה לימון וכדור שנראה פתאום כתות.

זורו הסביר שהייתה טעות והכדור ההוא היה קמפרי.

ט' שמחה שלפחות היא לא איבדה את חוש הטעם.

אני התלבטתי בין סנט אונורה (34 ₪) למוס שוקולד (36 ₪).

לבסוף בחרתי בסנט אונורה, אין ספק שסנט אונורה שהוא הקדוש של הקונדיטורים משגיח עליהם ומקרוב.

מדובר במנה שהכי מתקרבת לאלוהים.

מנה של 4 פחזניות קטנות, ממולאות בקרם פטיסייר, מקושטות בכתר של קרמל.

עוד מוגשת במנה קערית עם קצפת.

הפחזניות פשוט מושלמות, רכות, נימוחות ומתוקות במידה הנכונה.

הקערית עם השמנת שהוקצפה עם וניל ואבקת סוכר, עשתה לי חשק לבצע צלילת ראש היישר אל תוך המנה האלילית הזו.

אושר עילאי.

זורו הביא לשולחננו גם מנת מוס שוקולד על חשבון הבית כפינוק על כך שלא אכלתי מנה עיקרית.

המוס היה טעים, מריר, איכותי במיוחד, אבל לא קרוב לשלמות של הפחזניות הקטנטנות.

אחרי ארוחה נפלאה, שירות מדהים וחיוכים שהיו מרוחים על פנינו, הזמנו חשבון.

החשבון נשק ל – 400 ₪ (לא חויבנו על העוף), השארנו 20u05D8יפ למלצר המקסים.

טאפאס אחד העם – המסעדה לא כשרה

כמו בכל שנה, פעמיים בשנה, נוהגות חברתי ואני לחגוג את יום ההולדת שלה ושלי באותו האופן, קבענו מסז' וארוחה.

הזמנו מקומות בטאפאס בר החדש של יונתן רושפלד, טאפאס אחד העם, שישי בצהריים בשעה 14:30.

המקום ממוקם איך לא ברחוב אחד העם (27) בלב תל אביב.

שני חניונים צמודים למסעדה, דבר שמוסיף לה נקודות אצלי.

חנינו בחניון הצמוד (25 ₪) ללא הגבלת זמן.

נכנסו, לימיננו דלפק עם קערת ענק עם מגוון זיתים, מלא טאפאסים של ירקות, ערמה של קוביות חמאה וטוסטר ועליו מגש עם אמפנדס.

חיכינו דקה עד שניגש אלינו בחור חביב והושיב אותנו, חברתי לא התאפקה והתכבדה לה בזית אחד.

הבחור החביב הבטיח שמיד מיד יגיעו זיתים אל שולחננו.

האווירה במקום כיפית, המלצרים לבושים ב – t-shirts   בכל הצבעים, תלבושת אחידה, אבל כיפית ופחות רשמית.

על השולחן היו שלוש קעריות קטנות שהכילו:

סלסת עגבניות – מעט חמצמצה מדי לדברי חברתי, אבל טעימה.

חצילים קלויים עם שום ושמן זית – חברתי טענה שהחצילים חריפים, אבל זה לא הפריע לה לאכול אותם.

יוגורט עם עשבי תיבול – מעולה, חמיצות עדינה, כמו שצריך, טעים.

הוגש לשולחן טאפאס של זיתים על חשבון הבית, היו בטאפאס 4 סוגי זיתים, כולם מהזן המשובח ביותר.

עוד הוגשו לשולחן 3 חצאי פרוסות לחם על חשבון הבית.

לחם רך עם קרום קשה, לחם איכותי, ביקשתי מהמלצרית חמאה והיא סירבה.

דבר שהיה לי מוזר, שאלתי את חברתי האם ייתכן שהמלצרית סירבה לבקשתי לחמאה ?

ענתה לי שכן, פנתה למלצר אחר שבדיוק עבר שם וביקשה ממנו חמאה, ענה בשמחה והביא לשולחן צלוחית עם 3 קוביות חמאה.

לשאלה מה נרצה לשתות חברתי התעניינה בכוסות יין, המלצרית נקבה בשמות שונים, לבסוף, לאחר התייעצות הוחלט עם כוס סנגריה (35 ₪), שכן חברתי ההריונית רצתה שכוס האלכוהול השבועית שלה תהייה איכותית.

הגיעה כוס גדולה עם חתיכות פרי, רבע לימון,קרח וסנגריה, הסנגריה הייתה בסדר, מתוקה כמו שצריך, אבל לדעתי היה לה מעט טעם לוואי אחרי, חברתי אישרה שהיין שבו השתמשו לא היה מהזן הנכון ביותר וחבל.

אני ביקשתי כד מים קרים עם הרבה קרח, בלי לימון.

כמובן שהגיע קראף קטן עם לימון בלי קרח ...

אחרי שאכלנו מהצלוחיות, לחם עם חמאה וזיתים משובחים, התפנינו לבחור את הטאפאסים.

לקחנו פטטאס ברוואס (18 ₪), קוביות תפוחי אדמה בטמפורה, מלוות בקטשופ פלפלים אדומים.

ביקשנו את הקטשופ המיוחד בצד, הגיעה הצלחת, עם הקטשופ מעל.

חבל שהמלצרית שלנו לא הייתה קשובה.

אמרנו לבחור שהביא את הצלחת שביקשנו את הקטשופ בצד, נלקחה הצלחת אחר כבוד חזרה למטבח וחזרה צלחת חדשה עם הקטשופ בצד.

ההחלטה הייתה מוצלחת, הקטשופ פלפלים, לא היה הטעם שלנו.

תפוחי האדמה היו מצוינים, רכים מבפנים וקריספיים מבחוץ, מנה לא יקרה ומוצלחת.

אני גם שמתי עליהם מהיוגורט, דבר שהוסיף לטעם המעולה של תפוחי האדמה, מנה פשוטה כביכול, אבל בוצעה בדרך הנכונה ביותר.

בנוסף לקחנו טאפאס מתחום הבשרים הקרים, פנצ'טה (25 ₪), משום מה החתיכה הגיעה חמה עם חרדל מעל.

זה לא הפריע לנו, מנה משובחת, בשר איכותי, רך כמו שצריך, הרבה שומן לטעמי, אבל הוצאתי אותו.

החרדל, אחד האיכותיים שאכלתי לאחרונה.

אכלנו להנאתנו ואז התחלנו להתלבט לגבי טאפאסים נוספים.

החלטנו על קאסדיה של ג'מבון וגבינה (36 ₪) – שתי טורטיות וביניהן ג'מבון, גבינת מנצ'גו ובצל סגול, כל החגיגה הזו עוברת לטוסטר.

לאחר מעברה בטוסטר היא הגיעה אלינו חתוכה לרבעים.

מנה מוצלחת, ג'מבון בנדיבות, גבינה בכמות הנכונה ובצל שלא השתלט, אלא רק הוסיף לטעם המיוחד, מנה פשוטה כביכול, אבל רכיבים איכותיים ומינון נכון, הביא את המנה לרמה מצוינת.

שקלנו מה עוד לקחת, אבל השובע התחיל להשתלט עלינו.

החלטנו להפסיק ולהשאיר מקום לקינוח.

זה היה השלב שביקשנו עוד קראף מים, עם הרבה קרח ובלי לימון, ביקשנו ממלצר אחר, אז קיבלנו מה שרצינו, עוד לקחנו דיאט סבן אפ (12 ₪).

קינוחי היום היו, גלידה עם רוטב לבחירה, רוטב שוקולד, או רוטב פירות יער או רוטב אחר שאני מודה, אני לא זוכרת.

הקינוח השני היה עוגת שוקולד.

החלטנו על גלידת וניל עם רוטב שוקולד (36 ₪), קיבלנו קערית עם גלידת וניל שהוגשה כמו ממכונה של גלידה אמריקאית, עם רוטב שוקולד מעל ואילסרים קטנטנים ובנוסף עוגיית קנטונצ'יני תחובה בתוך הגלידה כמו הגלילית שהיו שמים פעם.

הגלידה הייתה בצבע צהבהב בהיר, במרקם קטיפתי, טעימה, איכותית, רוטב השוקולד היה מעולה, משוקולד מריר עם אחוזי השוקולד הנכונים, גם עוגיית הקנטונצ'יני הייתה קשה כמו שעוגיית קנטונצ'יני צריכה להיות, בחירה מוצלחת.

ביקשנו חשבון, שילמתי וסיכמנו, היה מוצלח, נחזור.

הציון שלי 4.2, הציון היה צריך להיות יותר גבוה, אבל המלצרית הלא קשובה מורידה בעיני את הציון וגם היין בסנגריה שלא היה מהסוג המשובח.

החלטתי על סקלה חדשה של ציונים לביקורות האוכל:

1 – גרוע

2 – סביר / בסדר

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מעולה

מסעדת גרין האוס – מושב שילת – המסעדה לא כשרה

טרם עזיבתי, ד' ואני, החלטנו לדגום מסעדות באזור לוד שטרם היינו בהן.

להפעם הוחלט לנסות את גרין האוס – מסעדה הממוקמת בשילת ליד משתלה.

בית הקפה נמצא בינות המשתלה, ישבנו בפנים מפאת הקור ומסביבנו מלא עציצים ועצים קטנים.

דבר המוסיף מאד לאווירה שאתה סועד לך בטבע אבל בתנאים משופרים.

ראינו את התפריט באינטרנט, מסתבר שהוא לא ממש מעודכן.

הגענו ב – 11:45 עם מחשבה לאכול ארוחת בוקר, התפריט לא הלהיב אותנו, היה סתמי החלטנו לחכות רבע שעה לתפריט צהריים.

ארוחה עסקית שלהם כוללת מנה ראשונה לבחירה במחיר המנה העיקרית.

במנות הראשונות ניתן היה לבחור בין ירקות קלויים, סלט, פטה כבד ומרק היום.

בחרנו ד' ואני בפטה.

קיבלנו פרוסה דקיקה במיוחד (הלוואי והפורסות בסופר, היו לומדות לפרוס ככה דק ....) של פטה.

ליד פרוסת הפטה, היה צנים קשה במיוחד ותלולית ריבה.

הרמתי את פרוסת הפטה והנחתי אותה על הצנים, הצנים היה גדול מדי, ניסיתי למרוח את הפטה אבל, הוא לא היה ממש מריח וגם לא היה מספיק.

הפטה היה בסדר, לא יותר, גם תוספת הפיסטוקים הגרוסים לא היוותה קפיצה בטעם כמו שחשבתי.

ניסיון להוסיף מעט ריבה גם לא הועיל.

הוספתי מעט מלח וזה היה יותר טוב.

מנה קטנטנה ולא ממצה.

למנות עיקריות הזמנו:

ד' הזמינה המבורגר (56 ₪) עם צ'יפס, ביקשה במידת צלייה מדיום ואכן כך הגיע.

הצ'יפס היה קנוי ומהסוג הפשוט ביותר.

ד' מסרה שההמבורגר בסדר, הרכבנו לעצמנו רטבים, ד' אוהבת לערבב מיונז, קטשופ וחרדל.

אני אוהבת לערבב מיונז, מיונז חריף וחרדל, אבל לא היה להם מיונז חריף והסתפקתי במיונז עם חרדל.

אני הזמנתי כמובן שניצל ופירה (56 ₪)

הגיעה מנה גדולה, מכובדת, השניצל היה בסדר, הציפוי פריך כמו שצריך.

למרות שאין הרבה מה לצפות משניצל, עדיין הייתי רוצה שיהיה לו יותר טעם.

אני לא נוהגת להוסיף מלח לשום דבר ופה ממש היה צריך.

הפירה היה גושי מדי לטעמי, יותר מדי גושים נשכחו במעיכה וגם הוא סבל מחוסר מלח וממימיות.

לסיכום, מקום שנעים לשבת בו, המלצרים משתדלים, לא תמיד בהצלחה.

הציון שלי 2.75 מתוך 5.

הסקאלה החדשה לביקורות האוכל:

1 – גרוע

2 – חלש

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מצוין

אייר קפה – אירפורט סיטי – המסעדה כשרה

החיפוש והנסיונות של ד' ושלי לשפר את מצבנו הקולינרי בלוד, הביא אותנו לנסות את המסעדה החדשה אייר קפה באייר פורט סיטי.

לא ידענו איזו מסעדה זו, לקחנו צ'אנס.

הגענו, חנינו במגרש החנייה הצמוד למסעדה.

העיצוב מאד נעים, יש מרפסת חיצונית וחללים פנימיים.

בחרנו לשבת בחלל הפנימי, ליד החלון עם השמש הנעימה.

מסתבר שהמסעדה חלבית כשרה, זרמנו עם הנושא, אני מאד אוהבת פסטות וד' אמרה שתלך על כריך טוב או פשטידה.

לקחנו את העסקית.

העסקית מורכבת ממנה ראשונה לבחירה, מנה עיקרית שעל פיה נקבע מחיר העסקית ושתייה.

מרק היום היה מרק בצל, אני מאד אוהבת מרק בצל, גם ד' אוהבת מרק בצל, לכן הוחלט, 2 מרק בצל למנה ראשונה.

הגיעו קעריות עם מרק הבצל, המרק היה בטמפרטורה טובה, חם כמו שצריך.

פנכת קרוטונים הוגשה לצידו של המרק.

הקרוטונים היו קטנטנים ועשויים מדי ולא היה ביכולתם לספוג את טעמי המרק כמו שקרוטונים אמורים לעשות.

המרק היה סתמי, ללא שום טעם ייחודי, לא טעם של ציר ירקות, לא של הבצל וגם לא של היין הלבן.

ביקשנו גבינה, קיבלנו "מלחיית" פרמזן, הוספנו, זה הוסיף קצת מליחות שהייתה נדרשת למרק, אבל זה לא באמת עזר, את המלח, הפלפל והטעמים צריך להוסיף כבר בבישול.

אני התלבטתי באיזו פסטה לבחור, המלצרית המליצה על פטוצ'יני, אמרה שהוא מעולה, פסטה טרייה.

לקחתי, פטוצ'יני ברוטב פסטו שמנת (55 ₪), בנוסף ביקשתי הקרמה של המנה (7 ₪).

הגיעה המנה, חמה, רותחת בגלל ההקרמה, חיכיתי קצת, הפסטה עצמה הייתה דקה מדי לעניות דעתי, כל הכיף בפטוצ'יני זה שהפסטה רחבה כזו.

היא הייתה עשויה במידה נכונה.

הרוטב היה תפל, הפסטו לא הורגש, כשאני מזמינה רוטב פסטו שמנת, אני מזמינה אותו כי אני רוצה להרגיש את טעם השום, הבזיליקום, הפרמזן, כל אלו כנראה שהיו אבל לא מודגשים מספיק.

המנה הוקרמה בגבינה בלתי ברורה ומסטיקית למדי.

חבל, מנה פשוטה שקל לעשות אותה טעימה.

ד' התלבטה מה לקחת, מאפה או כריך, אחרי שהוחלט על כריך, המלצרית מאד השתדלה "לדחוף" לנו דברים עם טורטייה, ניסיתי להסביר למלצרית שזה לא ילך עם ד', היא צריכה שיהיה כריך כמו שצריך.

הוחלט על כריך סביח בג'בטה מלאה (55 ₪), המנה מוגשת עם סלט ירוק או סלט קצוץ, ד' בחרה בסלט קצוץ וביקשה טחינה בצד.

הגיע הכריך ובו, חציל קלוי, ביצה קשה, מלפפון חמוץ, חסה.

ד' מסרה שהוא סתמי, החציל שמנוני והטחינה לא מספיק מתובלת.

הירקות בסלט היו טריים והסלט הקטנטן נאכל עד תומו.

קיבלנו חשבון וסיכמנו, המקום נעים, המלצריות נחמדות, אבל האוכל חלש וחבל.

יש למקום פוטנציאל להיות מעולה.

הציון שלי 2.25 מתוך 5.

הציון ניתן לפי הסקאלה החדשה:

1 – גרוע

2 – חלש

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מצוין

אהבה בהפתעה - Love Happens

בעבודה אצלנו לפעמים יש מועדון טרום בכורה, זה פורמט נחמד, במחיר כרטיס של סרט קולנוע, יש כיבוד קל, הרצאה על הסרט והסרט כמובן.

אז כששלחו שיש את הסרט בנות, אהבה בהפתעה, כמובן שרשמתי אותי וחברותיי.

הגענו ראינו שכמעט כל המקומות הטובים באולם נתפסו, מיהרנו לתפוס את מקומותינו וניגשנו לקחת לעצמנו פופקורן ושתייה לסרט.

תקציר הסרט מהרשת:

להתאהב? בעצם מה רע בזה?

ג'ניפר אניסטון וארון אקהרט משחקים בסרט שמחמם את הלב ומזכיר לנו שהכל כ"כ פשוט אם נותנים סיכוי לאהבה. בורק (אקהרט) הוא כוכב, סלב, שיש לו את התשובות לכל השאלות. יעידו על כך שלל המעריצים הקוראים את ספריו ולוקחים חלק בסדנאות הפופולאריות שלו לשיפור ה"עצמי". אלואיז (אניסטון) היא אישה יפיפייה וספונטנית מוכרת פרחים קטנה, קצת פחות בטוחה בעצמה, קצת פחות פומפוזית ממנו, אבל שנונה לא פחות.

המפגש הראשוני בין השניים הוא אמנם מקרי, אולם די בו כדי לגרום לבורק לשכנע את אלואיז לצאת איתו לדייט. אלא שבדייט הכל משתבש ולראשונה בחייו הכוכב המצחיק והרהוט, לא יודע מה לומר. בהדרגה הופכת אלואיז להיות היועצת של היועץ...

הסיטואציה האבסורדית הזו היא פתח להרבה רגעים של צחוק ונחת, אולם בראש ובראשונה "Love Happens" הוא סרט מקסים וכובש על הצורך של כולנו להשתחרר מכל מנגנוני ההגנה שלנו. סרט שמעורר בנו מחדש את החשק להתאהב...

 
הייתה הרצאה על התפתחות קבוצות התמיכה בעולם, ההרצאה הייתה מעט ארוכה מדי, לפחות לדעתנו.

התחיל הסרט, בלי מליון פרסומות לפני, בלי הפסקה, זה כנראה היתרון בערב סגור.

בורק (אהרון אקהרט) חווה אובדן, כתב על זה ספר ומאז הוא מנהל קבוצות תמיכה ועוזר לאחרים להתמודד עם האובדן.

זה למראית עין, מתחת לפני השטח הוא עצמו אבוד.

מפגש מקרי עם אלואיז (ג'ניפר אניסטון) מוביל להתחלות חדשות גם אצל אלואיז וגם אצל בורק.

הוא המציל הלאומי, מוצל על ידי מישהי שפגש במקרה.

בסרט יש שתי עלילות ראשיות, האחת קבוצות התמיכה שמנהל בורק, הסיפורים האישיים של האובדן מסביבו, האכפתיות האמיתית שיש לבורק לאנשים, לסיפורים ולא סתם בצע כסף.

בורק משוחק על ידי אהרון אקהרט שנראה בסרט זה כחוש ועצוב מתמיד בהתאם לדרישות התפקיד של גיבור מעונה.

העלילה השנייה היא סיפור האהבה / ההצלה ההדדית של בורק ואלואיז, המשוחקת על ידי ג'ניפר אניסטון הבלונדינית מתמיד ולא מסוגלת לצאת מדמות "רייצ'ל".

מרטין שין מופיע בסרט בתפקיד קטן וכובש לב.

הסרט חביב, לא לשעת לילה מאוחרת, אבל בהחלט לשבת בבוקר או אחר הצהריים.

אייסברג גלידרייה – סניף רוטשילד

הייתי עם ר' בבנדיקט, עוד ביקור מוצלח בזה אין ספק, אייסברג שנמצאת מרחק רמזור קטנטן משם נבחרה לקינוח.

ניגשנו ר' ואני למלאכת בחירת הגלידה.

אני מודה, לא זכור לי שהייתי באייסברג, יש מצב שהייתי לפני שנים רבות בסניף בבן יהודה, אבל רחוב בן יהודה כל כך מרובה גלידריות שיש מצב שזה לא היה שם.

אחרי התלבטות, בחרתי אני בכדור גלידה 1 מפוצל לשני טעמים (14 ₪) בטעמים האהובים עלי:

שמנת עוגיות וחלבה.

האמת ? הייתי די מאוכזבת, מרקם הגלידה רך מדי, והטעם ציפיתי ליותר.

כן, הגלידה הייתה טעימה, אבל במחיר כזה, מגלידרייה כזו, החזקתי יותר.

גלידת שמנת עוגיות הייתה סתמית, חתיכות העוגיות לא היו מספיק מורגשות והטעם השולט היה מתוק ולא ברור.

גלידת החלבה הייתה יותר מוצלחת לטעמי למרות שטעם פיסטוקי חזק השתלט עליה ולא החלבה כמו שהיה צריך להיות, לעומת הווניליה, זה פשוט לא זה.

ר' דגמה את האספרסו הל ואת הווניל וגם אצלה לא נרשמה התלהבות יתרה.

שמחתי שלא לקחתי בקופסה הביתה וסיכמנו, בפעם הבאה חוזרים לווניליה.

הציון שלי 2 מתוך 5.

הסקלה החדשה עדיין בשכלולים:

1 – גרוע

2 – חלש

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מצוין

יום רביעי אחר הצהריים, פגישה עם א' ו – ד' המקסימות שאותן לא ראיתי הרבה יותר מדי זמן.

המקום: מועדון הקצינים – רחוב הארבעה 21 תל אביב, השעה:  17:30.

הזמנו מקומות, למרות שבשעה כזו זה היה מיותר.

התיישבנו לנו, מיד קיבלו אותנו בחיוך ובחמוצי הבית, קעריות קטנות של כרוב, גזר ומלפפון כבושים בקישוט של שומשום שחור, החמוצים היו טובים, הקעריות חוסלו.

המלצרית החביבה הביאה לנו שוב קעריות חמוצים מבלי שביקשנו.

התלבטנו מה לקחת, בסוף הוחלט על מנה ראשונה אחת:

גיוזה חזיר (37 ₪) – בצק מאודה ומטוגן קלות, במילוי חזיר ובייקון, מוגש עם רוטב סויה וג'ינג'ר.

הגיעה צלחת עם ארבע יחידות גיוזה, בצק דק ועדין שאודה וטוגן קלות, ממולא בכמות נכבדת של בשר טחון עם בצל ירוק, הבשר היה טעים ולא יוּבש, עדינות הבצק השלימה את הטעם ולא גרעה מטעמו של הבשר, הרוטב היה טעים ויותר מעודן מסתם רוטב סויה.

את העיקריות ביקשנו לא להגיש לנו עד שנבקש, בקשתנו כובדה בשמחה.

לעיקריות בחרנו:

ד' לקחה, פאד תאי (46 ₪) – אטריות אורז עם שרימפס וירקות, מוגש עם כוסברה, בצל ירוק ולימון, מנה גדולה, נדיבה, כמות שרימפס נאה.

המנה הייתה טעימה ונאכלה כמעט עד תומה, וזה רק בגלל גודלה.

א' לקחה, בקר סצו'אן (57 ₪) – נתחי בקר, בצל וחצילים ברוטב קרמל וצ'ילי (מעט חריף), בצלחת גדולה הגיעה המנה, אורז לבן צח ולידו ערמה גדולה של בקר שהריח נפלא, חצילים וכמה פלפלים אדומים חריפים.

הטעם היה מצוין, בתחילת הביס הרגשתי מתיקות טובה מהקרמל ואחר כך מגיע הזצט מן החריפות הקלה, מנה ממש מוצלחת.

אני לקחתי את מנת ה veg veg (44 ₪) – אטריות ביצים רחבות, עם מחית פטריות משלושה סוגים, בוקצ'וי, אספרגוס ושעועית ירוקה, ביקשתי גם תוספת עוף למנה (6 ₪).

ד' אמרה, את לוקחת את המנה הזו ? את לא אוהבת אספרגוס ושעועית, אמרתי שלא נורא, אני אוציא אותם והמלצרית אמרה בחביבות שאפשר להוציא את המנה בלי, שמחתי וביקשתי בלי.

הגיעה צלחת ענקית עם אטריות רחבות עשויות במידה הנכונה, מחית פטריות טעימה שקישטה את המנה ועוד פטריות, מנה שהטעמים בה השתלבו נפלא, העוף שהוספתי, היה עשוי במידה הנכונה ולא יבש.

לא סיימתי את המנה, היא הייתה פשוט ענקית.

עוד ליוו את המנה 3 בקבוקי שתייה קלה.

היינו כל כך שבעות שהחלטנו לוותר על הקינוח.

הזמנו חשבון (כ – 240 ₪ לפני טיפ), שילמנו ואמרנו, צריך לעשות את זה יותר.

החלטתי על סקלה חדשה של ציונים לביקורות האוכל:

1 – גרוע

2 – סביר / בסדר

3 – טוב

4 – טוב מאד

5 – מעולה

הציון שלי 4.2 מתוך 5.