הגעתי לבוקצ'ו בערב של יום ראשון, שבו העם מנסה להירגע מתחילתו של שבוע חדש תוך כדי התמודדות עם סיומו של סוף שבוע אחרון. המסעדה הייתה מלאה עד אפס מקום בתיירים שקטים ובניחוחות בית אוכל משפחתי עם נשמה איטלקית חמימה. מחוץ למסעדה, מתוך התחשבות במעשנים שבינינו, נבנה דלפק/בר ארוך שחשוף לבריזות ומשקיף לים. בתוך המבנה הפנימי של המסעדה, שמחולק לחללים לא גדולים (מה שיוצר אווירה אינטימית נעימה באמצע ההמולה של האכילה) שררה אווירה של מסעדה בחו"ל וגלריית אומנות שמציגה סיפור חיים מעניין. החמימות של בוקצ'ו, בחסותם של רצפת פרקט, שטיחים צבעוניים במעברים שבין השולחנות, תאורה עמומה, ציורים ופסלים של ניצה בעלת המסעדה, העניקה לתל אביביות הנמרצת והמורעבת שלי שלווה נעימה.

כדי להנעים את ההמתנה לאוכל, טעמתי מהמרלו מסדרת אדמה של יקב תבור שהיה חצוף, צעיר ועוקצני וחימם את החלל הפנימי הרעב שבתוכי. בהתחלה קיבלנו סלסלת לחמים חיננית שכללה כמה יצירות רכות וחמימות, חלקן אובאליות מקמח מלא וחלקן עגולות מקמח לבן. את החמימות הטריה שלהם טבלנו במטבל עגבניות מטובל, שהזכיר במרקמו טפנד זיתים ובצבעו האדום קהה את הסחוג.

למנה הראשונה טעמנו את הדואט דניס וסלמון, שהורכב מפרוסות דקיקות של גרבלקס סלמון כבוש קלות ומעליו "גבעה" של סביצ'י דניס מעודן, ששולב עם בצל סגול חתוך דק, להוספת מתיקות וצלפים גדולים חצויים לשניים לקישוט. זה היה שילוב נפלא של מלוח חמוץ ומתוק. טעמנו גם את הפטה כבד עוף שהוגש על מצע של סילאן אגוזים בליווי צנימים והיה רך וחלק, את נתחי עוף על סלט אביב עם אבוקדו, לבבות ארטישוק, תרמילי שעועית ירוקה ואפונת הגינה, את הפוקצ'ה הנפלאה עם ממרח פסטו וגם את הסלט "ירוקים".

המנות העיקריות שקיבלנו כללו את כל השילובים האפשריים של פסטה, פירות ים, בשר לבן ואפילו פילה עוף. רביולי מוצרלה ברוטב רוקפור אגוזים ושמנת היו ממולאים בנדיבות במוצרלה מעולה אבל הבצק שלהם היה קצת עבה לטעמנו. מה ששיפר פלאים את המנה היה הרוטב העדין במרקמו והעשיר בטעמו שעטף אותה. פטוצ'יני מרינה עם שרימפס, קלמרי, מולים וסקאלופ בציר שמנת ים עשיר היה נפלא מכל הבחינות למרות המחסור בסקאלופ. איכל איטלקי זה לא רק פסטה (ולא גיליתי כאן את אמריקה, אני מכווה) אז הוגש לנו גם עוף לומברדי - חזה עוף ממולא בגבינת עזים ועטוף בבייקון קריספי, שמוגש בבוקצ'ו על פירה ובתוספת ברוקולי מאודה. תשמעו, החזה הזה היה כל כך רך, שלא האמנתי שזה אכן חזה של עוף והשילוב הנועז שלו עם הגבינה והבייקון היה פשוט נפלא!

התעייפתם? אז זה עוד לא הכול! בהמשך החגיגה אכלנו סינטה לבן ברוטב פטריות ושמנת שהיה קצת "עייף" לעומת העוף העסיסי אבל הרוטב הוסיף לו עסיסיות. המנה העיקרית האחרונה הייתה ניוקי בטטה ברוטב רוזה עם שרימפס שלמים (במקור המנה מגיעה עם קוביות סלמון אבל הר הגעש שיבש את הספקתו לארץ אז הסתפקנו בשרימפס). הניוקי היו אווריריים והמנה הפיצה ריח ים מאוד דומיננטי. אני בספק אם ללא היין, הייתי עומדת באתגר הקולינארי שהציבו לנו בבוקצ'ו. עם המנות העיקריות, דרך אגב, שתיתי את הקברנה סובניון מסדרת "בזלת 2007" של תבור, שהיה הרבה יותר רך, מעודן ובוגר מהמרלו שקדם לו, והעביר את טעמי החבית, שבו שהה, ברצינות מפליגה.

סיימנו, נשמנו והתאוששנו עם יין קינוחים של תבור, שמבחינתי היה התגלית המהפכנית של הערב. מדובר בגוורצמיינר המוערץ עליי רק שבתבור עשו אותו מבעבע! השילוב של המתיקות העדינה והחצי יבשה עם הבעבוע העוקצני הוא להיט אמיתי! נשארתי מופתעת ומופעמת.

הקרם ברולה, שקיבלנו לקינוח הצטיין בקרום קרמלי דקיק שחום ואטם בעדינות את הקרם ווניל העשיר שהסתתר מתחתיו. סורבה בצבע בורדו עז, שקיבלנו, היה מלא בבשרניות הפרי והצטיין בחמיצות מרעננת. על פרפה שוקולד לא אוכל להוסיף דבר בתקווה שמישהו אחר יכתוב עליו פעם, כיוון שאני לא אוהבת שוקולד (מה לעשות אף אחד לא מושלם).

כיוון שהנני כאן בשליחות ותפקידי הוא להעביר מידע לעם, אני יוסיף, שמי שהחליט להעיר משנתה ההיסטורית את השכונה האליטיסטית הצפונית של פעם, המציא גם מבצע! מסתבר שבגבולות השכונה המדוברת מלבד בוקצ'ו האיטלקית ממוקמות גם "פורלין" שמתמחה בדגים ופירות ים (פרישמן 10) ו"וויט הול" הבשרית (מנדלי 6) - שלושת המסעדות משתתפות במבצע. מי שאוכל מהתפריט העסקי, שזה עתה פירטתי עליו ברוחב לב, בשתיים משלושת המסעדות האלה (עלות הארוחה 89 ₪ לסועד), מקבל ארוחה זוגית חינם במסעדה השלישית. חוץ מזה, בין שותי היינות של יקב תבור, יוגרל מקרר יין מלא ביינות היקב. אז לפני שמתחיל הקיץ, שבו החום של שעות הצהריים אינו מאפשר אפילו מחשבה תמימה על אוכל ועודף המשקל "המותר" של החורף מתחיל להיות מטרד משמעותי בחייכם, תנצלו!

ירמיהו, המעוז הצפוני הבורגני והאופנתי, איכן שתושבות העיר הכי לוהטות מציגות את שיזופן הטרי הארוז בתוך מכנסי ".... אותי" בזמן שהן קופצות לקניות ב"סופר בבה", שם מצאתי את ה- IGLOO כאשר ניסיתי להציל את עצמי מהדרישה השבועית של קיבתי למשהו קריר ומתוק. זוהי פינה צבעונית ועליזה שנראית כמו ג'מבורי, משדרת קרירות IGLOOית ועושה לרחוב ירמיהו מתיחת פנים עם הקונטרסט שבין הצפוניות הבוגרת לבין הצבעוניות הילדותית של עולם הממתקים.

תחת התפריט הצבעוני של הקנדילנד הזה, התחברתי למנה העונה על שם M - מדיום, עם התלבטות אחת סיימנו. לאחר מכן התבקשתי לבחור שלושה טעמי גלידה שנראתה אוורירית, רכה ובצבעים שבהם צבועים חדרי ילדות קטנות - ורדרד, כתמתם, בז' וצהבהב. הילדה הקפריזית שבי טעמה טעימות רבות והטועמת הבוגרת בחרה את טעם הבננה, את טעם המסקרפונה ואת טעם הפנקוטה (או בשפת המקום "פנק אותה"). עוד התלבטות אחת וסיימנו! הגלידה שלי הועברה למשטח שיש קפוא ואני הועברתי למקרר, שנראה כמו מזנון מסיבת יום הולדת, על מנת לבחור את המרכיב הסופי של ה-IGLOO שלי - התוספות. התלבטות קטנה נוספת והחלטה אחרונה התקבלה במחיאות כפיים. נשיקות, כריות נוגט ותותים טריים הונחתו במרכז הגלידה שהשטחה למצב של חומוס לניגוב (עם חור באמצע ודפנות עבות).

בשלב הבא, לאחר שעובד הדלפק ווידא איתי כי אני "מוכנה לIGLOO- שלי", הגלידה והתוספות עברו שזירה של זה לתוך זה בעזרת חיתוך, ערבוב, קיפול ומעיכה, כל זה בתנועות מיומנות כמו של פעלתן עם שתי כפות מיוחדות ממתכת כלשהי. לאחר הלישה הזריזה, החלום המתוק שלי גולגל לכדור מושלם, שבלוליינות מפתיעה הונף באוויר ונחת ישר לתוך כוס הפלסטיק שלי. יצאתי מאושרת עם IGLOO מטריף ביד ועיניים נוצצות מהמופע שקיבלתי.

הגלידה של IGLOO רכה ונימוחה כל כך שאת הביסים האחרונים פשוט שתיתי מהכוס וזה מה שאני הכי אוהבת! כל העסק הזה הוא בהחלט מפתיעה ונותן תקווה לקיץ תל אביבי מדליק עוד יותר. מה שמשמח עוד יותר הוא, שסוף סוף אוכל לראות פינה אחרת של העיר בזמן ה"גלידה" השבועית שלי כי את כל הבניינים המתפוררים של בן יהודה, שמרכז את רוב הגלידריות בשנים אחרונות, אני כבר מכירה בעל פה. וכמה זה עולה? האמת לא המציאה הכי זולה בעיר אבל גם לא יקרה יותר מהגלידות האחרות וזה בהחלט שווה את התענוג. IGLOO  קטן עולה 16 שקל, IGLOO בינוני 21 וIGLOO- ענק עולה 39, תוספת אחת מקבלים בחינם ועל האחרות צריך להוסיף 3 שקל לכל אחת.

אז מה יש לנו כאן? חידוש מרענן, יש. נוף מהנה, יש. טעים ונעים גם יש. מה שנשאר הוא רק לייחל לאוחזי לחות שפויים וכמה שיותר ימי חופש.

בעידודו של רכב נוחות, שהורש מהורה שנסע לעשות עסקים בארץ זרה, נולדה המחשבה לצאת לחופשה מחוץ לעיר הגדולה. הצורך בקצת כחול, הרבה ירוק ומרחב נשימה, שיתחבר עם השמים והנשמה או במילים אחרות, הצורך בחופשה, דחף אותי לחפש מלון בוטיק או צימר מבודד לרענון הנשמה. בית באבירים - מלון בוטיק הייתה הבחירה! הפשטות של "בית" ליטפה את אוזניי ומסתוריות ה"אבירים" עטפה את עיניי. זה נשמע כמעט כמו אמירים רק הרבה יותר בתולי מרוחק ולא מוכר. הזמנו, נסענו.

בהגעתנו, טל (אב המשפחה, האריה של הלהקה והשומר של פמלייתו הנשית) הכניס אותנו פנימה דרך שער עץ, שהזכיר לי מעבר בין עולמות באגדות קסומות. מעברו האחד העולם האבוד ומהצד השני העולם הקסום שאינו חלק מהמציאות. השביל, המוביל אל תוך הבית שבאבירים, סומן על ידי עצי אלון עתיקים וטל ורוני שזרו לתוכו אבנים גדולים, פרחים קטנים ובריכות עם מים זורמים. בקצה של חצר גן העדן נמצאת הבריכה האקולוגיות (לא סתם, בעומק 2 מטר!).

"הבקתה הראשונה" שקיבלנו היא בקתת אבן עם גג שמזכיר את היוקרתיות של חופי סיני, רק עם טרסה שמאובזרת במיטות שיזוף לבנות כמו באתרי הנופש המפוארים באזורים החמימים. מעליה שמים, מתחתיה אלונים ואנחנו בפנים מנסים לעקל את עולמו של הבית באבירים. תקרת הבקתה מכוסה במחצלות ורצפת הפרקט שבה, נראית כאילו אף רגל לא דרכה עליה קודם. מיטת עץ מגולפת עצומה עם עמודים גבוהים ופריון לבן, סדינים ריחניים, כריות ושמיכה רכים כמו עננים, זה אבירים או גן עדן? מדפים מעץ פראי, כורסת נצרים בעלת צורה גולשת, ספה צבעונית ושולחן עתיק, שלא ישעמם לרגע בזמן הגיוונים של החיים הזוגיים! במטבח, לצד הכלים הייחודיים, מכונת אספרסו איטלקית מלכותית, מקרר בעל אמרה של איכות הסביבה, קערת פירות, עוגיות ביתיות, שמפניה ופחזניות קטנטנות, אותי לא פינקו ככה אפילו בבית של אימא. על הקישור המודרני למציאות הריאליסטית אחראית כמובן הפלזמה ומערכת סאונד מרשימה עם רמקולים בכל פינה. ג'קוזי, המרכז החדש של מיניות האדם, מאובזר במוצרים של חברת L`ACOSTINE הצרפתית היוקרתית, מערכת דוש שלא ראיתי כמותה בחיים, סאונה יבשה פרטית ומגבות רכות כמו נוצות. בשביל מה בכלל ארזנו תיקים?

ירדנו לטעום את ארוחת הגורמה שמכינים במקום לשעות הערב. במבנה המרכזי של ה"אחוזה", איכן שנגמר "הצימר" ומתחיל "הבית", מאחורי דלתות מעץ לא מעובד מסתתר חלל ביתה של המשפחה עם פינת מטבח קסומה, שולחן אוכל ענק וכוננית עץ מדהימה ב"צניעותה" עם צנצנות שמלאות במטעמים צבעוניים שנרקחים על ידי המשפחה. הובלנו לחדר אירוח שעוצב בסגנון גלילי המשלב את המזרחי והמערבי עם תקרות קשתיות ומנורת "תחרה" שפיזרה על התקרה אינטימיות שזורה וחמימה. קירות האבן וספות מרופדות בכריות משי צבעוניות, פלזמה שהוסוותה על ידי אח ענק מאבן אוטנטית ודיקנטר שאירוח את הקברנה של הרי הגליל, חיממו את קיבתי ושימחו את ליבי, ממלאים אותי בציפייה לבאות.

"חדר האוכל" האינטימי של הבית באבירים הכיל 6 שולחנות זוגיים ערוכים עם מפות לבנות כבדות וכלים מבריקים לכבוד הארוחה, שכללה; לחם שעור עם גרעיני דלעת, מרק בצל מוקרם עם גבינה צהובה וקרוטונים ביתיים שחומים, טארטלת קרישה בתוספת שמנת חמוצה וביצי סלומון, סלט ירקות חורפי בטיבול של ויניגרט זרעי החורף, אוכף טלה עסיסי בליבוי טחינת סלק, חציל שלם שנקלה וסלט קצוץ של סלק טרי. הושקנו במים מוגזים קלות ומומתקים בזכות הלמון גראס הג'ינג'ר וההל וביין אדום מקומי. אחרי הפוגה קצרה במרפסת, לשם הסדרת הנשימה, קיבלנו קינוח של סלט פירות טריים מעוטרים ברוטב מתקתק בגביעי בדולח ענקיים.

בבוקר, כשירדנו לארוחת הבוקר כל הרעננות והשלווה של אותו הבוקר נפרסה מולנו בדמותן של מפות משובצות ועליזות ונוף השזור באור השמש. אחרי מיץ תפוזים, שנסחט כמה דקות לפני כן, קיבלנו צלוחיות עמוקות של מוזלי טרי, לחמי בריוש ביתיים וחמימים, מבחר גבינות שמיוצרות על ידי רוני וטל, סלט ירקות טרי וריחני, דגים כבושים וחביתות אווריריות בצורת גליל שנקשר עם בצל ירוק. בריאות וטריות גלילית עשירה בהתאמה מושלמת לגודלו של תיאבון בוקר תל אביבי מפונק.

יצאנו לדרך שבעים מאושרים ומועשרים, מפונקים עד שורשי קיומנו העירוני ועצובים קלות מהסיום הבלתי נמנע של החוויה הכפרית הריחנית והחלומית שלנו.

החוויות באבירם נשזרות דרך הסביבה, בין הסיבים, עם המשטחים ומתוך האווירה המדהימה. השילוב בין מלון בוטיק המגיש ארוחות גורמה ואירוח ביתי בצימר מבודד רומנטי וייחודי פתחו את שסתומי ליבנו ועטפו כל חלקיק חמצן בגרוננו בטעמי גן עדן. הבית באבירים ומשפחתם החמימה של טל ורוני העניקו לנו שלווה קסומה, חוויה רומנטית נדירה והשראה לחיים שיום אחד בוודאי נרצה שיהיו לנו.

נקי טרי המהפכני והגאוני שהתגלה לי באחת ההסתובבויות שלי באזור הסיטי הסואן כשבחור הלבוש בתלבושת שף ירוקה וזוהרת הציעה לי לטעום סנדוויצ' בריאות טרי. מאחורי הסנדוויציה, מסתבר, מסתתר סטארטאפ תל אביבי של טריות וניקיון שמרכז בתוכו ניקוי יבש, מכבסה ובית קפה בשירות עצמי, שמציע שלל דברי מאכל בריאים וזה עוד לא הכול.

נקי טרי ממוקם באחד מבנייניו העתיקים, בחצר פנימית מוצלת עם בריזות קרירות, מוקמו שולחנות וכורסאות נצרים עם הילת ה-wi fi , שכבר הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. החלל של נקי טרי בנויה מחדר כביסה מצוחצח עם 3 מכונות כביסה ושני מייבשים ענקיים ולידם פינת טלוויזיה עם ספה מרווחת ופלזמה שמחוברת לכבלים, למי שעוד לא הצטייד במחשב נייד ועדיין רוצה להעביר בנעימים את זמן הכביסה. במקום ישיבה חצי מקופלת על כיסאות פלסטיק לבנות, שאפשר למצוא במכבסות האחרות, נקי וטרי משדר נוחות ביתית כשבחלל נפרד, ניצב לו גם בר שמציעה קפה איכותי ומיצים טריים שנסחטים במקום ומקררים עם שתייה קרה, סנדוויצ'ים, שעליהם ארחיב בהמשך ומתקנים המלאים בחטיפי בריאות תוצרת הבית. נקי טרי מגשים את החלום התל אביב! הגעתי, שתיתי, אכלתי, גלשתי והכי חשוב עשיתי כביסה!

יהודית בלכמן, המוח שמאחורי נקי טרי, היא שפית שאחראית על בניית התפריט של המקום, הציעה לנפשי הרעבה מבחר של משולשי סנדוויצ'ים שהיא מכינה ממוצרים טריים ולחם בריאות מלא. סנדוויצ' הסלמון שלי היה פשוט חלומי! לצד הסלמון המדהים, שנכבש במקום, היו בו ירקות טריים פרוסים, חסה קראנצ'ית ונבטים טעימים. מלבד הכריכים, מסתבר שמכינים בנקי טרי גם סלטים טריים (ניסואז, יווני וטונה) וגם יוגורטים עם פירות. הכול במחירים המקובלים בעיר, בין 12 ל-30 שקלים חדשים. בעתיד הקרוב מבטיחה יהודית להכניס לתפריט גם סושי טו גו ומנות נודלס יומיות משתנות.

מלבד הנוחות שבשילוב בין השירותים הנחוצים, קוראים בנקי טרי דברים מעניינים נוספים. סיפרו לי, שבימי שישי בצהריים יארח המקום, בחצר הפנימית החביבה שלו, הופעות ג'אז לייב ובימי רביעי מבטיחים שם ערבי קאווה ומוזיקה חייה. בקיצור, כל פלאי הסיטי תחת קורת גג ביתית אחת, איך לא ידעתי על הפלא התל אביבי הזה? נקי טרי הוא בית חם לכל תל אביבי נודד ובודד, שמחפש קצת נוחות בין 8 בבוקר ל-8 בערב. רוצים קרואסון איכותי וקפה מהביל בבוקר, בבקשה, רוצים נשנוש בריא מידי השפית יהודית, בבקשה! בזמן הזה הכביסה שלכם תעבור ניקוי יסודי ואיכותי.

במילים אחרות, נקי טרי הוא סינרגיה של נוחות שנותנת תוצאה בריאה, זריזה ונוחה למי שמנסה לדחוס חמישים שעות ביממה אחת. בית קפה שהוא סלון עם אינטרנט וטלוויזיה, מכבסה וניקוי יבש שהם גם מקום חברתי לשמוע בו מוסיקה ולהכיר אנשים, סטארטאפ תל אביבי טרי ונקי!

הטרקלין הוא ביסטרו בר יין לא גדול וייחודי השוכן מזה 3 שנים בנחלת בנימין ומציע לצד מנות הדגל המיוחדות, מבחר של 170 סוגי יינות ו-3 חדרים פרטיים לאירועים. יש בו אווירה מוקפדת ושקטה נעימה וחמימה, בלי קישוט יתר וללא פלצנות אוטנטית. משהו במקום הזה משדר מקצועיות שמדברת בגובה העיניים. מצוידת בשני חברים מבינים הלכתי לבחון מקרוב את הבר יין הוותיק הזה.

בהתחלה טעמנו מפטה כבד עוף בציפוי תאנים תמרים ואגוזים שהוגש בליווי טוסטונים פריכים וצלוחית של ריבת בצל (36 ₪). כזה פטה לא תמצאו באף מקום אחר, זוהי הבטחה ממני אליכם. חלקלק ונמס בפה בזכות טקסטורת גבינת השמנת שלו, בעל טעם בריא של כבד ועם נגיעות עדינות של מתיקות בחסות הציפוי. הכמות חברים, הייתה משולשת מזו שמקבלים במקומות אחרים וטוב שכך, כי אי אפשר להפסיק לאכול ממנו.

ברזאולה - אחת ממנות  הדגל של הטרקלין, הייתה המנה השנייה שלנו. מדובר בנתחי שייטל כבושים במלח גס ומוגשות לצד פרוסות מלון טרי (38 ₪). השייטל והמלון נפרסו על הצלחת בצורת מדליונים דקיקים שהועמסו לתוך הפה תוך כדי שהם יוצרים משחק מדליק של צבעים וטעמים. בורדו דם ומליחות מעודנת עם ירוק רענן ומתקתק.

ניסינו גם את הקרפצ'ו סינטה בתוספת פסטו, שבבי פרמזן ועלי רוקט (38 ₪). הקרפצ'ו היה חתוך ומשוטח בצורה מושלמת ו"הדישון" שהועמס עליו היה מעולה אבל יחד עם זאת, המרכיבים שתיבלו את הבשר העלימו את נוכחות טעמו הבשרי בתוך המנה.

דרך אגב, את כל המנות הראשונות העמסנו על לחם הבית המרוקאי שנאפה בתאבון על חלוקי נחל לוהטים (15 ₪), והיה לבן, עגול, גדול, חמים וגם מאוד מאוד טעים.

למנה העיקרית אני הלכתי על הסינטה לצריבה, הרי היא מנת הדגל של הטרקלין, שמוגשת עם חלוק נחל לוהט בליווי שום אפוי, צ'ימיצ'ורי, מיונז וחרדל ביתי (98 ₪). מדליוני הסינטה הורדרדים, שעברו אצלי תסססססססס סקסי על חלוק הנחל הלוהט, היו רכים עסיסיים ומלאים בטעמים בשריים בזכות רמת היישון הנכון (שאפרופו נעשה במקום). "הקטנות" (החרדל, הצ'ימיצ'ורי והשום), שליוו כל מדליון סינטה לתוך הפה, היו ללא כל ספק נפלאות באיכותן.

המנה הנוספת שהזמנו הייתה דואט נקניקיות שרקוטרי, מבית אומן הנקניקיות אלן טלמור, שהוגשו מלווות בכרוב מבושל בבירה חרדל ודבש וטוגני תפוחי אדמה (74 ₪). נקניקיית הטולוז הצרפתית שעשויה מבשר עגל וגבינת פקורינו הייתה ורדרדה, שמנמנה וניחנה בטעמי תיבול נפלאים, רכות מענגת ועסיסיות שמילאה כל ביס בטעם אדיר (וסליחה על הקונוטציות המיניות). נקניקיית הפורט מבשר בקר, שבושלה בפורט (אלא מה) ושזיפים, הייתה קהה ודקיקה יותר מהסיציליאנית ובעלת תיבול עמוק וחד יותר. פלחי תפוחי האדמה, שהתלוו לנקניקיות של הטרקלין, היו בעלי קרסט טיגון כתמתם מבחוץ ונימוחות טעימה מבפנים. הכרוב, טוב נו מה אפשר להגיד על הכרוב הזה, הוא היה לגמרי דוז פואה!

המנה השלישית שאכלנו הייתה מדליוני ראמפ סטייק 400 גרם בציר בקר ויין אדום שהוגש עם תוספת של פירה (89 ₪). בגלל בעיה קלה במידת העשייה, המדליונים הוחזרו וחזרו אלינו לשידור חוזר ורדרדים הרבה יותר ולגמרי מדיום ריריים, יוצרים שילוב מנצח בין בשר רך ועסיסי וציר מצומצם ודומיננטי. לפירה שליד, היה מרקם של גן עדן וטעם של הפסגה שבו, חלק כמו חמאה, צהוב כמו אפרוח וטעים נורא!

בהקשר לקינוחים, הרשנו ל"הטרקלין" להפתיע אז קיבלנו מלבי שמנת עם סילאן וטוויל קריספי (32 ₪) שנשתה בלגימה אחת היישר מכוס ההגשה. הידד לראיון המלבי הנוזלי! אחריו הגיע פלצ'ינטה (בלינצ'ס צ'כי) במילוי קרם בננות (32 ₪) העשויים מבצק דקיק אוורירי ומומתק בעדינות שהיה למסגרת מחמיאה לקרם בננות העשיר שמילא אותו. סברינה ביתית בקרם וניל (38 ₪) הייתה הסיום הממזרי ביותר לארוחת הדשנה הזאת. אלה היו שני מאפים עגלגלים ספוגים ומתוקים מעוטרים בקרם סמיך וקציפתי.

היה לנו טעים מעניין ומעשיר מאוד ב"הטרקלין". שאפו למלצרים שיודעים להרחיב על כל לגימה ועל כל טעימה כך שהבילוי מפסיק להיות סתם ארוחה והופך לממש חוויה ושאפו לבעל המקום שמקפיד על הפשטות והמקצועיות המדהימה שבפרטים הקטנים. המחירים יחסית לתמורה שמציעים ב"הטרקלין", מאוד צנועים והכול בו משדר הבנה עמוקה, צניעות שכונתית ואהבה אדירה למה שהוא מייצג ומציע.

הגענו, חנינו, נכנסנו וצללנו לתוך אווירת החגיגה הצוענית ים תיכונית מלאה בריחות בישול משכרים ומוסיקה אוטנטית שברגע הראשון פשוט הפילה אתנו מהרגליים. מול הכניסה למסעדה ממוקם לו בר ומצד שמאל משתרע מטבח סקסי שרוחש פעילות של שבעה אומני מטבח המאובזרים בבנדנות וסינרים. את החלל של המטבח תוחמת עמדת ישיבה מאוד מבוקשת על ידי מסוקרנים מתהליך הבישול וגם על ידי מי שלא חושש מריח הבישול בבגדים בסיום הסעודה. בצד שמאל מדלת הכניסה, מדרגות עץ שעולות לקומה השנייה, שהיא בעצם גלריה שממנה אפשר להציץ על המתרחש למטה. שום חלל במחניודה לא נשאר ללא יעוד לכן, מתחת למדרגות מוקמו ארגזי עץ אוטנטיים עמוסים בשלל היפה ביותר שניתן למצוא בשוק. למרות שהיה זה ביום רביעי בצהריים הכול היה תפוס ומוזמן אז הסתפקנו בישיבה על הבר שמול הכניסה, לא מוותרים לשנייה אחת על הנוף של המטבח שסחרר אותנו מרוב הסקרנות.

אחרי החינניות של קופסאות המלח המיניאטורית במקום המלחיות הבנאליות, פגשה אותנו החינניות של הברמן שבירך ב"צהריים טובים" מהולים בצ'ייסר של ערק. אחרי עיון קדחתני בתפריט הקטלני והתלבטות לא קלה הוחלט כי אין ברירה אלא להתחזר בלי התחשבנות ( ורק אחרי זה לחשוב על ההשלכות).

מיד אחרי שטיפת הקיבה הגיעו אלינו כמה פרוסות של לחם שיפון עם אגוזים וצלוחית של טחינה בעלת טעם חלומי ומרקם ענוג. על חשבון הבית הוגש לנו סשימי אנטיאס שנח לו על סלט העשוי מעלי ביבי, מלפפון הפרוס ל"ספגטי" ופלחים שכבתיים של בצל סגול מאודה. הדג היה נפלא, הבצל נימוח והמלפפון שימח את המנה ברעננות הירוקה שלו.

בזמן שקצב המוזיקה עלה אל על בסלסולים מזרחיים המסתחררים בערבוב הסגנונות הגזעי, הזמנו פולנטה רכה עם אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמזן (40 ₪). קיבלנו צנצנת זכוכית עם מכסה, שבה מעל שכבת פולנטה בעלת צבע קצת "דהוי", מרקם קצת דייסתי וטעם חזק מדי של חמאה ושמנת, הועמסו פטריות מוקפצות עסיסיות, כמה גבעולי אספרגוס ו"נסורת" רחבה של פרמזן מלכותי. השילוב של כל מרכיבי המנה היה מעולה אבל הפולנטה לבדה לא עשתה עליי רושם מסעיר במיוחד.

למנה ראשונה "שנייה" הזמנו "חמשוקה" ובציטוט מהתפריט "טחיגורט עם קבב מפורק ויאללה לנגב" (45 ₪), שהוגשה בתוך מחבת נחושת קטנטנה ומבריקה. הטחיגורט ללא ספק היה עשוי מהטחינה הכי טעימה שטעמתי בחיי ויוגורט בעל חמיצות ממש עדינה. בשר הכבש שהתחבא בתוך הניגוביה החלומית הזאת היה אף הוא נפלא בצורה יוצאת דופן ואת כל היצירה העממית הזאת קישטו כמה עגבניות שרי צהובות ואדומות שהוקפצו על המחבת למען הרכות והעסיסיות. ניגבנו עד שכמעט חיררנו את המחבת.

לא יכולנו להתאפק והזמנו גם חוט"ש תומאש הגרסה החדשה ובמילים אחרות תבשיל של חלקי פנים (52 ₪) שהועמס על מחבת קטנה וכבדה עם כפפה מרופדת על הידית, בשביל השימוש הידידותי. המשפט הבא אינו מומלץ לבעלי קיבה חלשה. מרקמם של אשכים, עמוד השדרה, מוח ושקדי עגל, שהתערבבו להם ברוטב עגבניות פיקנטי וקושטו עם עלי מנגולד, הזכיר את החלקלקות של פירות ים אבל תודעתי התעקשה להפריע ללסת לעשות את עבודתה, לכן אחרי טעימה זהירה הנחתי לבן זוגי להתענג על כל השאר.

סלט אנדיב עם קרוטונים ביצה הלומה פרמזן שנקן ואבוקדו (48 ₪) קרץ אלינו מהתפריט אז הזמנו גם אותו. קיבלנו צלחת מלבנית רחבה עם חצי אבוקדו ומעליו ביצה הלומה סקסית, לצד האבוקדו "שטו" סירות קריספיות של אנדיב ובתוכן קרוטונים גדולים תוצרת בית, "שרוכים" דקים של שנקן ועלי פרמזן. התבוננו על הצלחת כמו ילדים על משחק לגו חדש כדי להבין כיצד להעמיס את כל המרכיבים לתוך ביס אחד. שברנו את הביצה, קרצפנו עם המזלג חתיכה מאבוקדו, העמסנו את ל זה לתוך עלה של אנדיב. הוספנו קרוטון ופרוסת גבינה, קישטנו עם רצועת שנקן ויצאנו לדרך. הסלט היה פשוט אדיר! ולא רק בגלל צורת ההגשה המשעשעת!

למנה העיקרית ביקשנו נתח קצבים עם פולנטה ומח עצם (82 ₪). נתח הבשר שקיבלנו היה מושלם במידיום ריריותו ולצידו הוגש פירה סתמי למדי שמעליו כמה שרוכי שעועית ירוקה מאודה. הספריבס המפורסם של יוסי אלעד (90 ₪), שהגיעה בערמה מתקתקה, לעומת נתח הקצבים, הצטיין במרקם יבש מדי בחלקים מסוימים ושומני מדי בחלקים אחרים. הפירה שהתלווה לבשר לא ניחן בשום ייחודיות, לא בטעמו ולא בצבעו (אכלתי כבר הרבה יותר טובים ממנו אצלנו בתל אביב) לכן החזרנו את המנה ונשמנו לרווחה! הבטן שלנו ניצלה מהתפוצצות והביקורת שלי תיראה אמינה!

כל המרכיבים שמתחברים יחד למחניודה מרתקים הם, גם הקישוטים שמדברים פשטות מקורית, גם הכלים המשעשעים של חדר אוכל בקיבוץ וגם האווירה השמחה והתוססת. הכול במחניודה מדיף ריח של אומץ, תעוזה צעירה ונחישות להיות יוצאי דופן בחדשנותו והתפריט מוציא ת'עיניים, עושה פרובוקציות לקיבה, מסחרר את המוח ומלהיט את כל החושים. המנות זועקות ובועטות עם הטריות, הרעננות והתענוג הקולינארי שהן מפיצות בחלל המסעדה, לא פגשתי כמותו בשום מקום אחר. אם רק היה לי את כל היום, הייתי בכיף נשארת לשבת שם רק כדי לעקוב אחרי המתרחש במטבח שנראה כאילו נלקח מאיזה בית בפרובנס עבר שיפצ'ור במרוקו ונחת ישר באדמתה המקודשת של ירושלים.

בסמטת מוכרי הרוכסנים הקטנה של תל אביב (או בשמה המלא רחוב השומר), בקצה הקרוב לשוק, מאחורי מרפסת חורף מקורה, בחלל הפנימי של הבסטה נמצא בר קטן שמנסה להחביא בתוך עצמו מקרר מעדנייה ומולו עומדת לה מרשימה ואיתנה כוננית מאסיבית מעץ מהגוני עם 5 מדפים עמוסים בבקבוקי יין. לידה שולחן חגיגי לשישה ומעליו "נברשת" בצורת גלגל עץ ענק עם בקבוקי יין ריקים במקום מנורות, שמזכירה קצת מכשיר עינויים מתקופת האינקוויזיציה. לעומת האווירה המגניבה שבפנים, במרפסת חורף הסגורה של הבסטה, הרחתי אווירת בית קפה דיי סתמית, מזל שהיו בסמטה מלא עוברי אורח מעניינים שאפשר היה לבהות בהם.

בזמן שזוג שלידנו הזמין קפה נטול קפאין עם חלב סויה וממתיק מלאכותי אנחנו הלכנו על נקניקיית חזיר תוצרת המקום בליווי כרוב מבושל, בייקון מעושן מלפפון מלוח וחרדל (69 ₪), מה שריגש מאוד את המלצרית המגמגמת שלנו. הנקניקייה שלנו הגיעה מלאת נימוחות בשרית והתפרקה לחתיכות עם כל נגיעה של הסכין. הבשר הלבן היה מתובל בצורה חורפית ביתית וחמימה. הכרוב ניחן בטעמים בשריים מעושנים משהו והמלפפון הזכיר לי את אלה שיוצאים מהצנצנת שסבתא שלי הייתה מכינה בבית. החרדל שהתלווה אליהם היה מהאיכותיים ביותר שאכלתי ומאוד פרגן לנקניקיה בחמצמצותו המדגדגת על הלשון אבל את חתיכות הבייקון המעושן והיבש, שהיו חלק מהמנה, לא הצלחתי לפענח והם הוסיפו אך ורק ניחוח של קורבן אופנה.

המנה הנוספת שהזמנו הייתה סלט קלמארי עם עגבניות שרי חלוטות, תפוחי אדמה, עלי מנגולד ורוטב יוגורט (59 ₪). מנה קטנה מיוחדת מטריפה וטעימה. כל המרכיבים השתלבו נפלא ורוטב היוגורט היה בו משהו רענן ומפתיעה. גלילי הקלמארי הוקפצו בחמימות והמרקם החלקלק שלהם פירגן לנימוחות של תפוחי האדמה ולבשרניות של עגבניות השרי. קטן וממזרי היה הסלט הזה ומחירו... ממזרי ולא קטן כלל.

המנה השלישית שחלקנו בהבסטה הייתה בורקס עם בשר לבן ופטריות יער (79 ₪). כמות הזמן שחיכינו לבורקס הזה היה יכול להיות מאוד מכובד אפילו במסעדת גורמה אבל סלחנו על כך כיוון שלפי טריותו ופריכותו של הבצק הוא כנראה נאפה מיד אחרי ההזמנה. זה היה סוג של "מגשון" בעל דפנות מוגבהות שעשויות משכבות שכבות של בצק שמתפורר בפה. במרכז היצירה רוכזה התוספת הטעימה משילוב של בשר לבן פרוס דק ופטריות שטוגנו וטובלו בצורה מאוד שנונה.

הסלט שקיבלנו אותו ראשון הגיעה אומנם ממש מהר אבל לנקניקיה ולבורקס חיכינו 25 דקות מאוד מייאשות, מזל שהסמטה הזאת הייתה מרתקת מספיק.

לסיכום, מלצרית שאמרה שהיא עובדת בהבסטה כבר כמעט שנה, גמגמה ולא זכרה את הפרטים הקטנים על המנות, זמן ההגשה היה ארוך מדי ומחירים היו לא זולים בכלל במיוחד בשביל מקום שקורא לעצמו בשם כל כך פשוט וממוקם במקום כל כך לא מחייב. יחד עם כוס יין אדום ובקבוק פרנייה עלות הארוחה בת 3 המנות שאכלנו הסתכמה ב-270 שקלים לא ידידותיים בכלל. אין ספק כי ניחוח האיכות עלה מכל מרכיב ומרכיב של כל מנה ומנה אבל אני בספק כי זה הצדיק את המחירים (69 ₪ לנקניקייה???).

פראג הקטנה היא מסעדה שמאוד מומלצת לאלה מביניכם שלא שומרים כשרות ורוצים קצת יותר משניצל. היא מצוינת גם לבעלי רעב חזק וחלל קיבה מרשים מאוד כיוון שאפילו המנות הראשונות שלהם מפלצתיות בכל המובנים (והמנות העיקריות בהחלט יכולות להשביעה שני אנשים גדולי מימדים וחתולה רעבה אחת).

יש למסעדה מקומות ישיבה בחוץ שמגודרים על ידי צמחייה צפופה כך שאפילו לא תרגישו שזה אלנבי וגם העיצוב של פנים המסעדה לוקח אותם למקום אחר בזמן אחר, משהו מאוד לא ישראלי שמזכיר את הבארים שיש באנגליה ושאפשר לשתות בהם לאורך כל היום. מצד אחד, עשרות סוגי בירות מצד שני מסעדה עם תפריט לא קטן. זהו אי של תל אביביות שונה, לא טרנדית ולא פלצנית אלא אירופאית עממית ממש.

מהכניסה משתרע לו בר ארוך עם אין סוף ברזים של בירות (ולטענת אי אלו חברים, יש שם מבחר עשיר יותר מאשר בפראג עצמה) והקישוטים שמסביב נראים כמו אוסף אנטיקות של סבתא פולניה (רק בלי הריח של נפטלין). פטיפונים, רדיוים, אקוואריום בן לפחות 100הם רק חלק קטן מאוד מכל מה שמוצג שם. הקירות מכריזים בצבעוניות על סוגי בירות שלא תשמעו עליהם מעולם בשום מקום אחר, תאורה עמומה והמון עץ "כבד" של פעם. האווירה שם מאוד חמימה ומלאה בריחות מהמטבח של סבתות אשכנזיות (אבל לא של קניידלך).

התפריט של פראג הקטנה מאוד מגוון ונדמה שעוד שיניה יתחילו לבקוע ממנו קולות של נחירות חזיריות. למרות שכיוונו את עצמנו לאיזה תבשיל חורפי, התפריט של הראשונות בלום אותנו בחריקה ושם גם נשארנו. בהתחלה הזמנו ממרח צ'כי (חסר שם) מגבינה צהובה ושום שהוגש לנו עם סלאמי לבן חמוצים ולחם (31 ₪). הממרח הזה עשוי מגבינה צהובה מגורדת גס עם המון שום ושניהם יחד עטופים וספוגים במיונז לפי המסורת הצ'כית. המרקם של המנה הזכיר את אחד הסלטים שנמכרים בקופסה יותר מאשר ממרח ויחד עם הלחם (4 פרוסות מאוד גדולות) הנפלא שהגיעה איתו הזכיר לי את הילדות המזרח אירופאית שלי.

אחרי זה אכלנו חביתיות תפוחי אדמה מלוחות ועליהן גבינת אמטל, או בשפה הצ'כית "ברמבוראק" (29 ₪). ציון המליחות לדעתי היה מיותר לחלוטין כי לא מצאנו בארוחה הזאת משהו שלא היה מלוח, מה שקיבלנו על הצלחת היה 4 חביתיות עגלגלות בגודל כף היד שלי. הייתה לחביתיות האלה מעטפת טיגון קריספית מבחוץ ונימוחות תפוחית מלוחה מבפנים.

מהמנות הבשריות טעמנו את הנקניקיות מבשר לבן בתוספת של תפוחי אדמה מטוגנים, כרוב כבוש, חזרת וחרדל דיז'ון (41 ₪). האאאא סוף סוף הכרוב הכבוש שחשקתי בו. על צלחת בגודל של מגש יחד עם הכרוב, הגיעו שתי נקניקיות מרשימות שטוגנו קלות על הגריל בדיוק כמו בדוכני הרחוב של פראג, עסיסיות חמות ומלאות בטעמי תיבול חורפי, שמלטפים את הנשמה מבפנים. החרדל שקיבלנו היה האמא של הדיז'ון, כאילו זה עתה נחת עלינו היישר מצרפת והחזרת הייתה טרייה חריפה וביתית בדיוק כמו שסבא שלי היה מכין פעם. דרך אגב המנה הזאת אומנם נמצאת תחת הכותרת "תוספות לבירה" אבל תאמינו לי היא בהחלט לא תוספת אלא מנה מאוד מכובדת בפני עצמה.

ניסינו להזמין עוד משהו אבל המלצרית אמרה שהזמנו כבר די הרבה והבטיחה שבטוח לא נישאר רעבים אז נרגענו. השירות בפראג הקטנה מאוד זריז ולא יומרני, המנות מגיעות בזריזות ותאמינו לי שלא תוכלו שלא להרים "גבת הפתעה" נעימה כשתראו את כמות האוכל שעל הצלחת. האווירה במקום מאוד ייחודית והכי מזרח אירופאית שתמצאו בעיר הכי לא ישראלית בישראל. לאוהבי הבירות זהו גן עדן עלי אדמות שמציעה גם "נשנושים" ביתיים בפשטותם וטעימים בחורפיותם. הכול היה לנו טעים, נעים, מאוד הזכיר את השורשים ואפילו יותר מזה, אז אם אין לכם בעיה עם בשר לבן שילובו עם גבינה והמון שום מלח ומיונז, הרי שהמקום הזה הוא בהחלט בשבילכם.

הכובשים יושבת לה על חורבותיה של מסעדת "המכולת הסינית" במיקום פינתי עגלגל בעל נקודת תצפית שללא ספק תהיה מרתקת ביום שישי בצהריים בגלל הקרבה לשוק. הכיסאות בחוץ והחלל הפנימי של המסעדה, שפתוח לכל כיווני האוויר בזכות החלונות הענקיים, יוצרים אווירה של עוד בית קפה שכונתי וטו לא. הסביבה החברתית לעומת זאת, המאופיינת בלוק לא מחייב ומורכבת מסבתות ססגוניות הגוררות את עגלות השוק שלהן, אמהות עטופות בגדים מרושלים, כוסיות תימניות שעוברות מדי פעם עם הכלב האופנתי שלהן ועוד כמה טיפוסים מוזרים על אופניים, מאוד מסקרנת במורכבותה.

התפריט מאוד חמוד, עם איורים שמזכירים את ספרי הילדים הישנים וממבט ראשון מצטייר כבעל סטנדרטים בסיסים של בית קפה. בעיון נוסף, מתגלות בו כמה הברקות ייחודיות ומשעשעות כמו "סנדוויץ' פועלים", שהוא רבע כיכר לחם אחיד עם קציצות בשר וטחינה בתוכו, מנה בשם "טל פרידמן" שמוצעת כאחת האופציות לארוחת בוקר למי שאוהב יוגורט עם ביצה עלומה מעליו ו"בוריקה" שהוא מאפה מעלי סיגר במילוי ביצה קשה (או רכה) סלט וממרח צ'ירשי מדלעת מתובלת.  אם אתם שמרניים יותר אז יש גם עסקיות במחיר מאוד ידידותי (50 ₪).

אני אכלתי מרק ארטישוק ירושלמי ופטריות (25 ₪) שהגיעה בתוך צלחת שהייתה מספיקה לשלושה אנשים לפחות, מזל שלא הזמנתי שום דבר נוסף. המרק היה סמיך, קרמי ובעל טעמים עשירים של הארטישוק והפטריות אך כמות הפלפל שבו הייתה פשוט אסטרונומית אז ביקשתי קצת יוגורט כדי לאזן את החריפות בפה, להוריד את האדמומיות מהפנים ולהפסיק את מבול הדמעות והנזלת שתקפו אותי כתגובה לחריפות של עודף הפלפל.

בן זוגי הזמין ארוחה עסקית, שהמנה הראשונה שלה הייתה לחם עם מטבלים ולמנה העיקרית נבחר תבשיל בקר עם אורז. הלחם והמטבלים הגיעו על קרש עץ עגול והיו לפתיח טעים גם עבורי. הלחם בצורת פוקאצ'ה גדולה, היה בעל קראסט טעים מבחוץ, לבן רך וטעים מבפנים. המטבלים שהתלוו אליו היו, טאפאנד מאוד טעים מזיתים ירוקים, טחינה חלומית, ממרח פלפלים חריף וזיתים סוריים גדולים. מנת הבשר עם האורז הייתה חסרת הברקה וייחודיות כלשהי אבל מוצלחת מאוד ברמה השכונתית. זאת הייתה צלחת ענקית עם הר של אורז פרסי לבן כמו שלג שבושל בקפידה כך שכל גרגר אורז שלו היה מופרד מחבריו. תבשיל בשר הבקר הרך עם גזר בצל וגרגרי חומוס סודר במרכז הצלחת בתוך "בור" קטן שנחפר לשם כך בתוך האורז (כנהוג במטבח של הסבתא). פשטות טעימה לשמה. בנוסף לאוכל ולאווירה ספגתי גם שתי כוסות גוורצמיינר, את צלילי מוזיקה נעימה ואת ריח הים הקרוב.

לסיכומה של החוויה, השירות נעים, האווירה מרתקת והאוכל טעים למרות שלא הלכנו על המנות הייחודיות והמוטורפות של המקום אבל  לדעתי, בקיץ המקום הזה יהיה הרבה יותר לוהט כיוון שהוא תופס פינה שמוצלת ברוב שעות היום מה שבטוח יהיה נפלא בחום יולי אוגוסט. היום בימי החורף התל אביבי היה לנו אומנם טעים ונעים אבל קצת קריר ומנוקר למרות הסביבה הצבעונית והמשעשעת. אני בטוח אחזור לטעום את המקום הזה באיזו ארוחת בוקר מפנקת באיזה יום שישי חמים ושטוף בשמש.

הגענו בשעה 20:30 לקבלת פנים מעירת פנים של מארחת אלגנטית בעמדתה היפה שמול דלת הכניסה. מהמראה בתוך מסגרת עצומה שתלויה ברוב פאר מעליה בהו בנו שני הפרצופים המורעבים ומלאי הציפייה שלנו. הובילו אותנו לשולחן אובאלי במרכז המסעדה שמסביבו נרשמה נוכחות מוגברת של משפחות רבות משתתפים ומנהלים מכופתרים שניהלו שיחות עסקים מהולות ביין, אף לא זוג אחד נוסף מלבדנו. כיוונתי את שמיעתי הרגישה.... ונדהמתי לגלות כי למרות העומס שהיה בתוך המסעדה, בכלל לא היה בה רעש (אפילו היה אפשר לשמוע את מוזיקת הרקע). חשבתי לעצמי, שכנראה טמון איזה סוד בגובה התקרות או שאולי אלה הקירות, שקושטו על ידי "קוביות" טקסטיל רך בצבעים חמים, שאחראים על כך, לא יודעת, אבל היה מאוד נעים שם. מנורות לבנות עגולות שתלויות מהתקרה באמצעות חוט חשמל ארוך מפזרות את האור בצורה נעימה לנשמה ולקיבה וסידור השולחנות בצורה שיוצרת "נישות" מעניק אינטימיות פרטית גם אם אתם ממש במרכז המסעדה כפי שהיינו אנחנו.

בהתחלה נשנשנו את מקלון הלחם שהגיעה לשולחן בתוך שמפנייר קטן. לחם השיפון, היה חמים ובשילוב עם חמאה הפיץ בפה טעם של פחמימה נהדרת. למנה הראשונה הזמנתי שרימפס ברוטב חמאה ושום (42 ₪). השרימפס הגיעו לשולחן בתוך צלחת לבנה בעלת שוליים ענקיות וטעמם היה נפלא. הרוטב שאירח אותם ניחן בסמיכות הנכונה, בצבע חום בהיר יפיפה ובטעם המדגיש את הטריות של השרימפס. חבל רק שהמנה הייתה קטנה מדי. בן זוגי אכל פטריות במחבט עם עלי תרד ברוטב טריאקי ופרמזן (45 ₪), שהיו פשוט נהדרות. מנה מאוד יפה של מבחר פטריות יער חתוכות גס, פטריות אנוקי קטנטנות ופטריות שמפיניון שלמות עטופות בטעם הטריאקי המתקתק המהול בארומה גבינתית חריפה של הפרמזן ושילוב התרד במנה היה מפתיע ומרענן את טעמן של הפטריות.

ואז הגיעו הכוכבים האמיתיים של הערב שלשמם התכנסנו, הבשרים! אני בחרתי בסטייק סינטה "מנהטן" במשקל 453 גרם (159 ש"ח). אני בדרך כלל נוטה להתאכזב מסינטה, אבל בהדסון המנה הזאת קיבלה המלצות חמות מאוד מהמלצרית ולפי החיוך שנמרח על שפתיה כשהזמנתי אותה, הבנתי שלא טעיתי בבחירה שלי. כתוספת לבשר ביקשתי את גרטן בטטה בשמנת צ'יפוטלה. מנה מושלמת משכבות דקיקות של "עלי" בטטה נימוחים, שסודרו בפירמידה עם נטייה קלה הצידה כדי להבליט את הדירוג היפה. למרות שהשילוב של השמנת והבטטה תמיד יוצרים מתיקות יתר, לגרטן של הדסון כלל לא הייתה בעיית מתיקות יתר.

בן זוגי הזמין סטייק אנטריקות מיוחד "ריב איי" 500 גרם (189 ₪). אין דבר יותר מלבב מלראות את המפלצת הזאת מנצנצת מעסיסיות על הצלחת. הריב איי הזה הוא חלומו של כל קרניבר המכבד את עצמו. אדיר מימדים, עסיסי ורך כל כך, שאפשר לאכול אותו גם בלי שיניים - מלך הסטייקים! כתוספת לסטייק ביקשנו שרוכי זוקיני בתימין, נחמדים אבל ליד הבשר טעמם פשוט נעלם. כתוספת שנייה לאנטריקוט הזמנו סלט קולסלאו וייטנאמי, שהיה ללא ספק הפתעת הערב שלי בהדסון! גזר וכרוב החתוכים לרצועות דקות כמקובל אבל במקום המיונז, הרוטב שלו היה מורכב מרוטב סויה מלוח, סילאן מתקתק ושמן סומסום. בשביל האוטנטיות "טובל" הסלט בשקדים קלויים. שילוב גאוני של מרקמים צבעים וטעמים, בחיים לא חשבתי ששקדים יכולים להשתלב בהרמוניה כזאת עם גזר וכרוב והטעם של שמן הסומסום שנכח רק במרומז העניק למנה הזאת את הטאצ' הייחודי שלה.

אחרי ששרדנו את  הסטייקים ונשמנו כמה דקות הזמנו לקינוח עוגת גבינה "ניו יורק" עם תותים טריים (37 ₪). קיבלנו עוגה גבוהה עם 4 תותים טריים שלמים שישבו מעליה בנינוחות. העוגה הייתה גבינתית מאוד מצד אחד ומתוקה מדי מצד שני. למרות השובע הקטלני הסתקרנו והזמנו גם קרם ליים חצי קפוא על עוגיות "אורירו" ביתיות במרק תותים (35 ₪). את המקפא החמצמץ הזה, שמרקמו הזכיר קצת קרם ברולה קפוא, עיטרה גרידת לימון, מה שהוסיף למנה קצת מרירות ורעננות. מרק התותים תרם למנה צבעוניות משמחת ופריכותן של עוגיות אורירו השתלבה מצוין עם האווריריות של המקפא.

יש בהדסון את מוטיב הגובה החוזר על עצמו כמעט בכל המרכיבים של החוויה הקולינארית שבה, גם התקרה גם הסינטה וגם עוגת הגבינה, הכול הצטיין במשיכה כלפי מעלה. המרחב הענק של הדסון, מצד אחד חמים מבפנים בזכות העיצוב שלו ומצד שני משתלב עם הסביבה ההייטקית בזכות חזיתות הזכוכית. הגודל של המסעדה בצורה מאוד מפתיעה, כלל לא גורע מהאינטימיות באוויר והשירות בה מאוד זריז (לפעמים אפילו יותר מדי), אדיב ומקצועי ושום פרט, אפילו לא הנפת יד מרומזת, לא נשארת ללא תשומת הלב. באשר לאוכל, מנות הבשר שהם מנות הדגל של הדסון, ללא ספק מעוררות התפעמות רגשית וקולינרית וממקמות את המסעדה בפסגה שהיא ראויה לה.