היתה לי שעה פנויה בין פגישה לפגישה. חיפשתי מקום להתחבר למייל. נכנסתי לספגטים. לא היה להם חיבור אלחוטי. אבל בא לי פסטה. אז קפצתי לארקפה שליד, התחברתי, הורדתי מייל וחזרתי לספגטים.
המלצרים קצת ישנונים בספגטים הזה. אבל יש משהו נחמד במקום. יש אווירה נעימה. נהניתי לשבת לבד ולאכול מנת מרק ומנת ספגטי, שהיו שתיהן יותר מסבירות.
צ'יק צ'ק, טעים, והמשכתי הלאה. כיאה למסעדה במתחם עסקים.

שני רכבי מזדה יש לי. שניהם מטופלים במוסך פוזנר, של חיים פוזנר, באזור התעשייה ביהוד. אני מגיע לשם, לא לפי הזמנה, מתי שיוצא לי. חיים פוזנר תמיד שם. הוא דואג לקבל אותי מייד, ללא שום המתנה. מאפיין את הבעיה בתוך דקות. מעלה אותי על מונית למשרד. ומתקשר אחרי חצי שעה ומוסר לי מה הוא מצא וכמה יעלה.

יש לו צוות מצויין. יודעים לדבר, יודעים להריץ דברים מהר, יודעים לתת שירות. אם נשרפה לך נורה ברכב, אתה לא תמתין יותר מחמש דקות. מחלפייפ לך ואתה יוצא לדרכך. אין דברים כאלה.

אחרי טיפולים לרכבים - אני חוזר למוסך, מקבל את הרכב, עם שובר לרחיצה, עם עוד מתנה קטנה (תמיד), ואחרי יומיים מתקשרת אלי מנהלת המשרד שלו ושואלת אם הכל היה בסדר ואם אני מרוצה.

ככה זה מתנהל כבר שש שנים. והאיש לא מתעייף, לא חורק, לא מפספס. וכך גם כל צוות המוסך.

כל הכבוד לך, חיים פוזנר!

באוריהודה יש כמה מסעדות בסגנון "על האש". סעיד היא הידועה מכולם, ואליה מגיעים מכל הארץ. פחות ידועה, אבל טובה לא פחות היא מסעדת אנטבה, ששוכנת בצמודה אליה. המסעדה בבעלות מורד משיח, אחיו של סעיד משיח.

השולחנות בסיסיים, אין גינונים, אין פאסון. אבל הבשרים והסלטים טעימים טעימים. לארוחה מהירה, לפגישה עסקית לא-הכי-פורמאלית, או ל'קפיצה' עם הילדים - זה בדיוק הדבר הנכון.

זה כבר למעלה משנה שאני הולך למכון הפילאטיס של דליה מנטבר ביהוד. הם הספיקו לעבור בעלות, לזכיינית חדשה שלקחה את הניהול של המקום. לפני השינוי היה מצוין. ואחריו - נשאר באותה רמה.

פילאטיס זה 3 דברים: מדריכה טובה, מכשירים טובים, ואווירה טובה. במכון ביהוד יש את שלושתם. והדגש הוא על המדריכים. לא עברתי אצל כולם - אבל חמישה שיצא לי להצטרף לשיעורים שלהם היו מקצועיים, מתודיים, וזהירים (מה שכל כך חשוב בפילאטיס).

ראוי לציין בייחוד את שולמית (שיש בבוקר) - מצויינת. ואת בילי (שלישי ורביעי בבוקר) - מעולה.

יפני, אסייתי, סושי - איך שתרצו. מדובר במסעדה שבאמת אסור להחמיץ. מרק מיסו, נודלס, סושי בכל מיני סוגים מיוחדים, מנות של פירות ים. הכל מ-צ-ו-י-ן. המלצרים יודעים לתקשר. האווירה רגועה ונעימה מאוד. והמחירים - ממש בסדר.

כבר הייתי שם 15 או 20 פעמים. וזה אומר הכל.

קצר ולעניין - הייתי שם אתמול בארוחת ערב עסקית, והיה מצוין.

המקום ידע עליות ומורדות בשנים האחרונות, מבחינת האווירה, האוכל, והחדשנות. אתמול הוא הוכיח שוב שאחרי כל ירידה באה עלייה. היין זרם. מנה ראשונה: פטריות יער בפולנטה (תירס)-נחרטת בזכרון. מנה עיקרית: טיבון טלה, נחרטת מעל לפטריות...

רפי - אני לא מכיר אותך, אבל אתה טוב. וטוב שקראת לזה 'רפאל' ולא 'רפי'...

תחשבו על 'דיקסי למשפחות'. אשתי ואני היינו שם עם הילדים בשישי בערב, ועשינו חיים משוגעים.

לקחנו 'תא דיינר', שבודד אותנו טוב מאוד (ילדים היפרים...), יצר אווירה אינטימית/משפחתית, איפשר לכל אחד להשתרע על הספות הנהדרות האלה.

הזמנו הכל - כנפי עוף, פירות ים, סטייקים, המבורגרים ושניצלים לילדים. כולם נהנו. היתה שמחה גדולה.

ולפי הצבעת הילדים - אנחנו חוזרים לשם שוב. רק שימו לב לחנות את הרכב בחניון, ולא ברחוב. מנסים לפרוץ מכוניות ברחוב תוצרת הארץ...

הלכנו עם הילדים לארוחת ערב ביום שישי. היה בינוני. הבן הגדול פתאום אמר: "משהו באווירה כאן לא מסתדר לי". הוא מה זה צדק. יש את כל המרכיבים, אבל משהו לא מתחבר לחווייה שהיית רוצה להרגיש.

הילדים הזמינו פיצות, שהיו מצוינות. אין מה לומר. אבל בזה זה הסתיים. אנחנו הזמנו פסטות עם פירות ים, שהיו סתמיות. מתחת למה שמותר למסעדה עם שם כזה.

סיכום מהיר - לא היה שווה את ה- 700 ש"ח שזה עלה לזוג  2. לא רשמתי את המקום לביקור נוסף, למרות הפיצות הטובות.

זו הפעם הראשונה שאני רושם חוות דעת על מישהו שעדיין לא הזמנתי אצלו. והאמת - זה לא משנה. גם אם לא אזמין בסופו של דבר, האיש המיוחד הזה עשה לי את זה.

הוא מעצב רהיטים מוכר בתל אביב, מעצב פנים, אדריכל ריהוט... תקראו לזה איך שתרצו, זה לא העניין. בעצם, מדובר באיש של חוויות. אריק בן שמחון מבין את הנפש של מי שגר בבית, את ההתנהגות שלנו בתוך הדירה, ואת הדברים הקטנטנים שמרגשים אותנו וגורמים לנו ללכת ולשבת על הספה, על הכורסא, על השטיח.

יש לו את הרגישות הנדרשת מכל אדם שמתכנן ומעצב. אתה נכנס לחנות שלו בנחלת בנימין ומייד נשבה בקסם של המוסיקה, האקססוריז, וכמובן - הרהיטים. בכל פינה רואים שהוא יודע להתרגש מהדברים הנכונים. וכשיושבים איתו - המתכנן שבתוכו 'משפריץ רעיונות' לכל עבר.

אני אהבתי מאוד. ואני הולך לשם שוב. נקווה שבסןף זה ייגמר בהזמנה... (-:

הכשרת היישוב חושבים שאני נהייתי הבנק שלהם!

החלטתי לפדות כספי ביטוח מנהלים שלי, בהתאם לחוק. מילאתי את הטפסים לפי הנחיות יועץ הביטוח והעברתי אליהם הכל כנדרש. הם התקשרו לשאול אם אני בטוח שאני יודע מה אני עושה, וקיבלו תשובה עם הטון הנכון...

ואז פתאום החל התהליך המוכר של עיכובים ומשיכת זמן. "החומר נמצא בחתימות" ... "עדיין נמצא בחתימות" ... "עדיין נמצא בחתימות" ... וכך הלאה. 15 יום. 30 יום. 45 יום. 60 יום. אז חתמתי אני על מכתב משפטי ששואל אותם אם הם בטוחים שהם יודעים מה הם עושים. ואז הכסף הגיע.

קשה היה להם להיפרד מהכסף שלי, להכשרת היישוב.